יום רביעי, 30 ביולי 2014

שבוע לפני הנסיעה

עוד שבוע זה קורה.

אני מתרגשת מהפגישה המחודשת עם העיר שאותה אף פעם לא רציתי לעזוב.


כשאת נערה שההחלטות בגין העתיד שלך מתקבלות בידי ההורים, את לא בדיוק מחליטה איפה תגורי.
לכן כשהורייך עוזבים מדינה אחת ועוברים למדינה אחרת, נשארת הרגשה "מה היה קורה אם".

זה לא הולך להיות טיול משפחתי רגיל.


נולדתי בלנינגרד, גדלתי בפיטר (ככה התושבים קוראים לעיר ,בשם החיבה הנצחי שלה ), והתגעגעתי לפטרבורג.


כל אלה הם שמות של אותה עיר, עיר שידעה היסטוריה עשירה, ימי זוהר, עיר שכל הזמן קוראים בה דברים,  עיר עם דמויות ספרותיות, עיר שגרמה לגרים ומבקרים בה לא לשכוח אותה לעולם, עיר שתרבות זורמת בעורקיה.

אני התגעגעתי!!!

התגעגעתי עד כדי כך ששום יעד אחר , שום מקום בתבל לא עשה לי כלום.

כל מה שרציתי זה לשוטט שוב ברחובות של פטרבורג שלי כמו אז, לפני 24 שנים.
על הדרך , יש לי מטרה.
אני רוצה שמשפחתי תתאהב בעיר שלי , כמו שאני מאוהבת בה מהילדות שלי.

אני רוצה להיות מסוגלת לגרום להם להתאהב.

יש לי המון חששות שלא אצליח.

יש לכך סיבות:  העיקרית , שלבן הזוג שלי יש מחסום רוסיה מהרציניים ביותר. שנים הוא התנגד לנסיעה. בנוסף, עקב סיבות אישיות בריאותיות של בני המשפחה המבוגרים במשפחתנו המורחבת , סיבות שמכבידות בשלב התכנון, אך למרות זאת , אני שומרת על אופטימיות.

עד שבודקת את תחזית מזג אוויר, ומבינה שהעולם הזה ה ש ת ג ע.

באוגוסט בפטרבורג לא רק שלעולם לא היה חם. 
באוגוסט בפטרבורג העבר שלי הלכנו עם מעילים קלילים. הלכו כי היה קריר. 
אך באוגוסט הזה ועל פי תחזית מזג האוויר בכל האתרים האפשריים אני מבינה שאין לקחת בגדים רגילים לנסיעה הזאת, אפשר לארוז רק בגדי ים , להצטייד במזגן נייד, לקחת גם איזה מקרר אישי לכל אחת מאיתנו,  ובעיקר להתפלל שגל חום יחלוף ומהר.