אנחנו בדרך למבצר של פטר ופבל
מצרפת תמונה מהרשת
בחרתי להתחיל דווקא שם , כי בשנת 1703 ב 16 למאי, פטר הראשון הייסד באי הארנבים את המבצר שממנו התחילה העיר -סנט פטרבורג.
למה מבצר?
כי רוסיה הייתה במלחמה . "מלחמה צפונית" גדולה נגד שוודיה. מלחמה שהרוסים נצחו בה ועוד יסופר כמה הנצחון הונצח על ידי פיוטר.
לא יצאנו מוקדם מהבית, אני כל הזמן שואלת את עצמי האם מרגיש לי בבית או בטיול? חושבת באותה נקודה שבגלל שיש לי מטרה לחשוף את המשפחה שלי לעיר שלי, אני ממוקדת מטרה. נכון ליום הראשון אני עדיין מרגישה בטיול. מנסה לזרז את החבר'ה כי צריך למהר כי בשעה 12 בצהרים כמו בכל ימות השבוע יורים תותחים במבצר . הראש שלי עובד כמו הראש של התיירים באותה נקודה וכמו תיירים הרי אנחנו "רוצים" לצפות בזה.
הדרך הנוחה להגיע היא מתחנת המטרו הקרובה היא Gorkovskaya
כבר מרגע הכניסה למטרו , הבנות מתחילות להתלהב. כרגע זה בעיקר כי כמה עמוק יורדים. אחר כך, זה יהיה גם מהתחנות היפות מאוד.
בדרך למבצר אנחנו עוצרים במיני פטרבורג שנמצא באלכסנדר פארק (לא לבלבל עם גני אלכסנדר)
שעות פתיחה: 9 עד 22
כניסה : חינם
מה רואים: בפארק אפשר לראות בקטן את כל המקומות החשובים של פטרבורג
מה מיוחד: פסל שולחן הארכיטקטים בתהליך סיעור מוחות.
כל הארכיטקטים שבנו את פטרבורג , יושבים סביב השולחן, כשעליו תוכניות של בניני העיר. כיסא אחד ריק, ריק כדי שגם המבקרים יתיישבו עליו , כדי לקחת חלק פעיל בתכנון העיר אפילו ובשביל התמונה.
אחרי שממצים את הגן ,מתקרבים למבצר.
הדרך מתחילה להיות סלולה באבנים של פעם , במרצפות עתיקות , והגשר והכניסה מאוד מרשימים, לפני שנכנסים עוצרים ליד פסל הארנב. האגדה מספרת שצריך לזרוק מטבע כך שישאר על בולי העץ ולא יפול. אם הצלחתם , משאלתכם בטוח תתגשם. אנחנו זורקים, בטח זורקים, יש לנו יותר מידי משאלות , אנחנו משתדלים לקלוע למטרה, כי כולן חייבות להתגשם מבחינתנו, המשימה לא פשוטה וחבר'ה צוללים חובבים נמצאים שם בשביל לתפוס את המטבע של עוד זורק מטבע שהמשאלה שלו לא תתגשם , אצלם זה בטח בשביל הספורט.
איך יודעים שהגיע קייץ לפטרבורג ? בגדים קצרים ? סנדלים ? לא ולא, מבשרי הקייץ מאז ומעולם היו משתזפים בחוף של המבצר. או יותר נכון משתזפות. כאילו , לאף אחד לא מזיז שפעם המקום הזה בית כלא מהמפחידים שיש , היום מתייחסים אליו בקלות דעת מוחלטת, או במילים אחרות מה לא עושים בשביל לתפוס קצת צבע?
אז מה יש במתחם כולו שנקרא מבצר פטר ופבל?
מוזיאון העינויים .כמובן, עם כל ההדגמות, עם איורים והסברים איזה מכשיר צריך לדחוף לאיזה מקום כדי שיכאב והרבה, למתקשים להבין מהאיורים, יש בובות שעווה עם פרצופים מאוד מאוד מאוד מאוד עצובים שמדגימות על עצמן איך לעשות ואיפה לדחוף ובאיזה אופן , כדי שיכאב להן כמה יותר
- אחד המצגים- חגורת הצניעות. מה שמעניין שהוא היה בקטגוריה של עינויים (טוב די ברור למה ) . אז פעם חיו נשים שדעתן השתבשה להן והן החליטו לשים על עצמן את החגורה כדי לענות את עצמן, אז לא הכל ורוד בהיסטוריה.
מפעל לייצור תכשיטים ומטבעות מכסף וזהב: לא רצה שיהיה לו מפעל לייצור כסף? אומנם חלומכם עדין נשאר בגדר החלום , אבל לבקר באחד כזה תוכלו לבקר פה.
במבצר קבורים רוב משפחת רומנוב. (הצ'ארים של רוסייה) . ויש פה מוזיאון היסטוריה של פטרבורג
ולא לדבר על הפסטיבלים המ ד ל י ק י ם שמתקיימים במקום. ועל התותח שיורה בול ב 12 בצהרים
ועל החלפת המשמר התקופתי שמתקיים בשבתות.
לסיכומו של הדבר, הלוואי ולכל בית כלא היה כזה גורל בעתיד, כמו של מבצר פטר ופבל שכיום הוא משמש למקום בילוי לתושביו.
וזה מפעל לייצור כסף
מתכוננים לירי התותח
פרויקט 12 כיסאות:
מדובר בכסאות שהוכנו על ידי מספר נפחים. מה שרואים זה כיסאות מחושלים מברזל, חלקם עם פסיפסים. הכיסאות ממוקמים במעגל. אלה עם הפסיפס, מייצגים שעה : 3, 6, 9 ו -12.
איך נקבע הזמן על פי הכיסאות האלה, זה רק אלוהים והנפח שיצר אותן יודע.
בכל אופן, הדבר הזה לגמרי נחמד ונעים לעין.
הוא מזכיר את הספר הנודע שאין רוסי אינטליגנטי אחד שלא קרא אותו, הלא הוא "12 כיסאות" (איך לא תרגמו אותו , ואיזה פספוס זה) , מצד שני מזכיר את שושנת הרוחות, ואומרים ש4 הכיסאות הגבוהים מראים בעצם את נקודות המצפן.
ואי אפשר בלי ארנבים באי הארנבים
פה הייתה גם תקרית דיפלומטית, כשקבוצה של תיירים יפאנים, רדפה אחרי צ'וצ'ה, נגעו לה בשיער, ביקשו להצטלם איתה. צ'וצ'ה הייתה המומה, היא לא הבינה מה רוצים ממנה, אנחנו בערך הצלחנו לשחרר אותה מאחיזת הברזל של התיירים, שאין ספק שמרגישים שאומנות הלחימה זורמת להם בדם.
אחרי הבילוי במתחם של המבצר , אנחנו ממשיכים לאורך ה- NEVA, וחוצים את גשר Troychki , הגשר האהוב עליי בזכות הנוף שנשקף ממנו, של אי וסילייב . האי שהסמל שלו עמודים עם תבליטים של חרטום המרשימים שלו, בדיוק כמו שרואים בתמונה למטה שמהווה אחד הסמלים של פטרבורג.
מסתבר שיש דבר כזה מונית נשים ...
וזה הנוף מהגשר
אנחנו ממשיכים לשוטט בעיר, יורדים מהגשר שמאלה, וממשיכים למקום שהוא "מחוץ למסלול השחוק"- לחצר של בית ספר לאומנות . תלימדים של בית הספר השתמשו בחצר ויצרו בה קירות ופסלים מפסיפס, עכשיו כשאתם רואים את התמונות תנסו לדמיין שהאומנים שעשו את זה הם בעצם י ל ד י ם !
הכתובת של הפנינה הזאת: Fontanka 4 / Chaykovskaya 2 והחצר ממוקמת מול ביתו של פיוטר הראשון בגן הקייץ
רוב התמונות כאן ובכלל בעיר , אלה תמונות בהן כולנו מצולמים. כנראה עוד לא הבשלתי לשים בבלוג את התמונות של כל המשפחה , אז מצרפת גם תמונות מהרשת
פה כל ציפור מסתכלת לכיוון שונה - תמונה מהרשת.
אחרי שהרגשנו קצת כמו קפיצה קטנה לגאודי , אנחנו ממשיכים לגן הקייץ -Letniy Sad. ממשיכים מחצר בית הספר לאומנות ומגיעים לעצירה נוספת בדרך
אקדמיה לאומנות הידועה במוניטין הגבוה שלה. המוסד לאומנות עונה על שם חיבה מוחא , (זבוב ברוסית), על שם ורה מוחינה , פסלת רוסייה.
אנשי פטרבורג נותנים שמות חיבה לכל מה שרק אפשר, אז גם האקדמיה קיבלה את שמה המקוצר . המבנה של המוסד כל כך מרשים ויפה שאפשר להבין למה יוצאים מפה גאוני אומנות שונים
ליד הכניסה יש פנס רחוב עם פסלים של מלאכים. האגדה מספרת שאם סטודנט רוצה להצליח במבחן, הוא צריך לשפשף את היד של המלאך . מיותר לציין ששום צבע לא נותר בידו של המלאך, הסטודנטים כנראה רוצים מאוד לעבור את המבחנים.
אגדה נוספת מספרת שהסטונדנטים של שנה א יכולים לעלות במדרגות של בית הספר לאומנות זה, רק בצד שמאל. כי בצד ימין מדלגת לה מוזה, והיא לא אוהבת כשדורכים לה על כפות הרגליים :-(
אנחנו עוברים פה גם כי זה בדרך וגם כי אני רוצה לשלח לחבר היקר עד מאוד שלי ד"ש
חברי צייר מוכשר ,למד במקום הזה לפני אי אלה שנים. שמו מישה לן. תיתרשו כאן מעבודותיו הנפלאות.
את הצהרים אוכלים ברשת "ברינזה" . רשת של אוכל רוסי זולה. היום אנחנו הולכים המון ברגל. סניף של הרשת ממוקם ברחוב NIEVSKI 50
אל תיבהלו ממה שרואים בתמונה :-) אבל זה בורשט קר. מעדן.
אלה תמונות שרואים בדרך
אחרי הצהרים חותכים חזרה לדירה
שושה בשדרכת נייבסקי
היום הזה תוכנן כך, שנסיים מוקדם יחסית, כי היום בערב אנחנו הולכים לצפות בבלט.
תיאטרון מרינסקי, שנמצא כמה דקות הליכה מהדירה שלנו, נקרא על שם מריה ,אישתו של הצ'אר אלכסנדר השני. המקום בעל שם עולמי ומהווה סמל של התרבות הרוסית,. להקת הבלט של התיאטרון בין העתיקים שיש במדינה, זמרי האופרה שלה ידועים בכל העולם , ולמעשה תיאטרון מריינסקי זה מוסד מהפנט ומושך כמו מגנט , עם אווירה ייחודית , עולם מיוחד עם חוקים משלו, עם הפקות מרהיבות, עם סולנים בעל שם עולמי וכל אלה מספקים לצופים – חוויה. לא סתם חוויה. חוויה עוצמתית
אנשי פיטר , קוראים לו מרייאינקה (זוכרים שאמרנו שיש שמות חיבה לכל דבר..)
העיצוב הפנימי של התיאטרון מרהיב בעושר וביופי שלו, שלא השתנה ונשמר עד היום. ולכן כשנמצאים בפנים מרגישים שנוגעים בהיסטוריה. הודות לתלבושות ,לתפאורה , ולתזמורת חיה שמנגנת את היצירה , מקבלים הרגשה שנמצאים בעולם אחר –עולם יפה וטהור , עולם המוזיקה והאומנות
התמזל מזל והתברכתי בסבתא שהיא אנציקלופדיה מהלכת בתחום התיאטרון והמוזיקה. היא יכולה לזהות כל יצירה מהתו הראשון , היא מכירה כל שחקן, רקדן ובלרינה. סבתא ,שבזכותה נחשפתי לעולם המוזיקה הקלאסית, לאומנות המשחק והריקוד, לקחה אותי בגיל 5 בפעם הראשונה לראות את הבלט מפצח האגוזים.
זוכרת שירד שלג כבד, נכנסנו לתוך המבנה לבושות במעילי פרווה , כובעים ,כפפות ומגפיים. סבתא שלי שלפה מהתיק מסרק, ובגדי החלפה כולל נעלים וכמו פייה קוסמת סידרה והלבישה אותנו חגיגית עד שהינו מספיק מגונדרות לטעמה.
אחרי שסיימה אמרה משפט שהפך למוטו שלי בחיים, תזכרי ,אמרה לי,אנחנו בעצמנו יוצרים חג. אלה זיכרונות ילדות שאני נזכרת כשאנחנו מגיעים לכניסה. נזכרת על הפעמים הרבות שהייתי פה עם סבתי היקרה ,שבזכותה ראיתי בבית המקדש הזה כל בלט אפשרי. כמובן כשנחזור מההופעה , מייד אתקשר אליה ואדווח לה את כל החוויות.
התמונה מהרשת , ככה זה נראה בפנים
הבעל שלי איך לומר את זה בעדינות, חשש. בעיקר מזה שיירדם , יותר מזה חשש שהצופים האחרים יבחינו בזה. ואם ירדם ממש חזק, אז מזה שהוא ינחר . אני מתחייבת שאם הוא יעשה בושות אני אעיר אותו, וככה הוא משתכנע
מה להגיד לכם? שהוא היה כל השעתיים מרותק לבמה, עם עניינים מבריקות מהתלהבות , ואמר שאם לא היה הולך לפה היה מרגיש פספוס מאוד גדול.
אפשר או לאהוב בלט או לשנוא. אבל, דבר אחד בטוח, שלצפות בבלט במקום הזה, זאת חוויה שגם מי שבלט זה ממנו והלאה יעבור אותה כחוויה חיובית .
כרטיסים: חשוב לדעת איזה מקומות לרכוש. הדבר משנתה בהתאם למה שהולכים לראות. בחירת מקום ישיבה באופרה שונה מישיבה בבלט. רבים טועים וחושבים שכשצופים בבלט צריך לשבת באולם ..הכרטיסים לשם מאוד יקרים , אבל לא מקבלים את חווית הבלט כמו מי שיושב במרפסת, היות ובבלט מאוד חשוב לראות את כל הבמה , הדבר שאינו מתאפשר מהאולם.
דבר נוסף, מחיר משתנה לפי המשתתפים - הרקדנים.. לתאטרון הזה יש פרימות בלרינות
בגלל שמאז ומעולם בקייץ יש פגרה במריאינקה , כי הלהקה נמצאת בסיורי חוץ (היו בדיוק בלונדון ) לא היה לנו סיכוי להיות שם. ואז...במקרה נכנסתי לאתר שלהם וראיתי שכן יש הופעות ולא סתם הופעות ועוד של הלהקה של התאטרון...מיותר לציין שכמעט התעלפתי מרוב אושר גם כשגיליתי שבבלט שלנו תרקוד אחת הסולניות הראשונות של הלהקה ...אחרי שסיימתי להיתעלף תיכף הזמנתי כרטיסים.
אני , למרות כל החששות לקחתי את בנותי לראות את ג'יזל..מי שיודע ומכיר, יודע שזה בלט לא לילדים עם עלילה די מסובכת וקשה. אבל לקחתי הימור , עשיתי שיעורי בית וסיפרתי לבנותיי וגם לבעל שלי את כל ה13 מערכות של הבלט כדי שהם יהיו מוכנים וידעו מה הולך להתרחש על במה. זה היה מעשה נבון לעשות , בגלל שגם הסברתי משמעויות של כל המתרחש בשפה שתהיה מובנת לבנות עם קצת עיגולי פינות הם ידעו למה לצפות
ממתינים שיתחיל, הילדים יושבים בקהל מבלי לצייץ ומרותקים לנעשה על הבמה
הבנות הרגישו מאוד נסיכותיות בכל החוויה
התיאטרון נמצא שתי דקות הליכה מהבית שלנו. משפחתי יוצאת מ ת ל ה ב ת . הבנות לא מפסיקות לדבר על חווית הבלט, כמובן יש המון תובנות בעניין אהבה נכזבת, אני ובעלי נקרעים מצחוק מכל מה שיש ל"פסיכולוגיות" הקטנות שלנו להגיד , אבל החוויה הזאת תהיה חרוטה בזכרונן לעוד הרבה שנים.
לסיכומו של הדבר, הלוואי ולכל בית כלא היה כזה גורל בעתיד, כמו של מבצר פטר ופבל שכיום הוא משמש למקום בילוי לתושביו.
וזה מפעל לייצור כסף
מתכוננים לירי התותח
פרויקט 12 כיסאות:
מדובר בכסאות שהוכנו על ידי מספר נפחים. מה שרואים זה כיסאות מחושלים מברזל, חלקם עם פסיפסים. הכיסאות ממוקמים במעגל. אלה עם הפסיפס, מייצגים שעה : 3, 6, 9 ו -12.
איך נקבע הזמן על פי הכיסאות האלה, זה רק אלוהים והנפח שיצר אותן יודע.
בכל אופן, הדבר הזה לגמרי נחמד ונעים לעין.
הוא מזכיר את הספר הנודע שאין רוסי אינטליגנטי אחד שלא קרא אותו, הלא הוא "12 כיסאות" (איך לא תרגמו אותו , ואיזה פספוס זה) , מצד שני מזכיר את שושנת הרוחות, ואומרים ש4 הכיסאות הגבוהים מראים בעצם את נקודות המצפן.
ואי אפשר בלי ארנבים באי הארנבים
פה הייתה גם תקרית דיפלומטית, כשקבוצה של תיירים יפאנים, רדפה אחרי צ'וצ'ה, נגעו לה בשיער, ביקשו להצטלם איתה. צ'וצ'ה הייתה המומה, היא לא הבינה מה רוצים ממנה, אנחנו בערך הצלחנו לשחרר אותה מאחיזת הברזל של התיירים, שאין ספק שמרגישים שאומנות הלחימה זורמת להם בדם.
אחרי הבילוי במתחם של המבצר , אנחנו ממשיכים לאורך ה- NEVA, וחוצים את גשר Troychki , הגשר האהוב עליי בזכות הנוף שנשקף ממנו, של אי וסילייב . האי שהסמל שלו עמודים עם תבליטים של חרטום המרשימים שלו, בדיוק כמו שרואים בתמונה למטה שמהווה אחד הסמלים של פטרבורג.
מסתבר שיש דבר כזה מונית נשים ...
וזה הנוף מהגשר
אנחנו ממשיכים לשוטט בעיר, יורדים מהגשר שמאלה, וממשיכים למקום שהוא "מחוץ למסלול השחוק"- לחצר של בית ספר לאומנות . תלימדים של בית הספר השתמשו בחצר ויצרו בה קירות ופסלים מפסיפס, עכשיו כשאתם רואים את התמונות תנסו לדמיין שהאומנים שעשו את זה הם בעצם י ל ד י ם !
הכתובת של הפנינה הזאת: Fontanka 4 / Chaykovskaya 2 והחצר ממוקמת מול ביתו של פיוטר הראשון בגן הקייץ
רוב התמונות כאן ובכלל בעיר , אלה תמונות בהן כולנו מצולמים. כנראה עוד לא הבשלתי לשים בבלוג את התמונות של כל המשפחה , אז מצרפת גם תמונות מהרשת
פה כל ציפור מסתכלת לכיוון שונה - תמונה מהרשת.
אחרי שהרגשנו קצת כמו קפיצה קטנה לגאודי , אנחנו ממשיכים לגן הקייץ -Letniy Sad. ממשיכים מחצר בית הספר לאומנות ומגיעים לעצירה נוספת בדרך
אקדמיה לאומנות הידועה במוניטין הגבוה שלה. המוסד לאומנות עונה על שם חיבה מוחא , (זבוב ברוסית), על שם ורה מוחינה , פסלת רוסייה.
אנשי פטרבורג נותנים שמות חיבה לכל מה שרק אפשר, אז גם האקדמיה קיבלה את שמה המקוצר . המבנה של המוסד כל כך מרשים ויפה שאפשר להבין למה יוצאים מפה גאוני אומנות שונים
ליד הכניסה יש פנס רחוב עם פסלים של מלאכים. האגדה מספרת שאם סטודנט רוצה להצליח במבחן, הוא צריך לשפשף את היד של המלאך . מיותר לציין ששום צבע לא נותר בידו של המלאך, הסטודנטים כנראה רוצים מאוד לעבור את המבחנים.
אגדה נוספת מספרת שהסטונדנטים של שנה א יכולים לעלות במדרגות של בית הספר לאומנות זה, רק בצד שמאל. כי בצד ימין מדלגת לה מוזה, והיא לא אוהבת כשדורכים לה על כפות הרגליים :-(
אנחנו עוברים פה גם כי זה בדרך וגם כי אני רוצה לשלח לחבר היקר עד מאוד שלי ד"ש
חברי צייר מוכשר ,למד במקום הזה לפני אי אלה שנים. שמו מישה לן. תיתרשו כאן מעבודותיו הנפלאות.
את הצהרים אוכלים ברשת "ברינזה" . רשת של אוכל רוסי זולה. היום אנחנו הולכים המון ברגל. סניף של הרשת ממוקם ברחוב NIEVSKI 50
אל תיבהלו ממה שרואים בתמונה :-) אבל זה בורשט קר. מעדן.
אלה תמונות שרואים בדרך
אחרי הצהרים חותכים חזרה לדירה
שושה בשדרכת נייבסקי
היום הזה תוכנן כך, שנסיים מוקדם יחסית, כי היום בערב אנחנו הולכים לצפות בבלט.
תיאטרון מרינסקי, שנמצא כמה דקות הליכה מהדירה שלנו, נקרא על שם מריה ,אישתו של הצ'אר אלכסנדר השני. המקום בעל שם עולמי ומהווה סמל של התרבות הרוסית,. להקת הבלט של התיאטרון בין העתיקים שיש במדינה, זמרי האופרה שלה ידועים בכל העולם , ולמעשה תיאטרון מריינסקי זה מוסד מהפנט ומושך כמו מגנט , עם אווירה ייחודית , עולם מיוחד עם חוקים משלו, עם הפקות מרהיבות, עם סולנים בעל שם עולמי וכל אלה מספקים לצופים – חוויה. לא סתם חוויה. חוויה עוצמתית
אנשי פיטר , קוראים לו מרייאינקה (זוכרים שאמרנו שיש שמות חיבה לכל דבר..)
העיצוב הפנימי של התיאטרון מרהיב בעושר וביופי שלו, שלא השתנה ונשמר עד היום. ולכן כשנמצאים בפנים מרגישים שנוגעים בהיסטוריה. הודות לתלבושות ,לתפאורה , ולתזמורת חיה שמנגנת את היצירה , מקבלים הרגשה שנמצאים בעולם אחר –עולם יפה וטהור , עולם המוזיקה והאומנות
התמזל מזל והתברכתי בסבתא שהיא אנציקלופדיה מהלכת בתחום התיאטרון והמוזיקה. היא יכולה לזהות כל יצירה מהתו הראשון , היא מכירה כל שחקן, רקדן ובלרינה. סבתא ,שבזכותה נחשפתי לעולם המוזיקה הקלאסית, לאומנות המשחק והריקוד, לקחה אותי בגיל 5 בפעם הראשונה לראות את הבלט מפצח האגוזים.
זוכרת שירד שלג כבד, נכנסנו לתוך המבנה לבושות במעילי פרווה , כובעים ,כפפות ומגפיים. סבתא שלי שלפה מהתיק מסרק, ובגדי החלפה כולל נעלים וכמו פייה קוסמת סידרה והלבישה אותנו חגיגית עד שהינו מספיק מגונדרות לטעמה.
אחרי שסיימה אמרה משפט שהפך למוטו שלי בחיים, תזכרי ,אמרה לי,אנחנו בעצמנו יוצרים חג. אלה זיכרונות ילדות שאני נזכרת כשאנחנו מגיעים לכניסה. נזכרת על הפעמים הרבות שהייתי פה עם סבתי היקרה ,שבזכותה ראיתי בבית המקדש הזה כל בלט אפשרי. כמובן כשנחזור מההופעה , מייד אתקשר אליה ואדווח לה את כל החוויות.
התמונה מהרשת , ככה זה נראה בפנים
הבעל שלי איך לומר את זה בעדינות, חשש. בעיקר מזה שיירדם , יותר מזה חשש שהצופים האחרים יבחינו בזה. ואם ירדם ממש חזק, אז מזה שהוא ינחר . אני מתחייבת שאם הוא יעשה בושות אני אעיר אותו, וככה הוא משתכנע
מה להגיד לכם? שהוא היה כל השעתיים מרותק לבמה, עם עניינים מבריקות מהתלהבות , ואמר שאם לא היה הולך לפה היה מרגיש פספוס מאוד גדול.
אפשר או לאהוב בלט או לשנוא. אבל, דבר אחד בטוח, שלצפות בבלט במקום הזה, זאת חוויה שגם מי שבלט זה ממנו והלאה יעבור אותה כחוויה חיובית .
כרטיסים: חשוב לדעת איזה מקומות לרכוש. הדבר משנתה בהתאם למה שהולכים לראות. בחירת מקום ישיבה באופרה שונה מישיבה בבלט. רבים טועים וחושבים שכשצופים בבלט צריך לשבת באולם ..הכרטיסים לשם מאוד יקרים , אבל לא מקבלים את חווית הבלט כמו מי שיושב במרפסת, היות ובבלט מאוד חשוב לראות את כל הבמה , הדבר שאינו מתאפשר מהאולם.
דבר נוסף, מחיר משתנה לפי המשתתפים - הרקדנים.. לתאטרון הזה יש פרימות בלרינות
בגלל שמאז ומעולם בקייץ יש פגרה במריאינקה , כי הלהקה נמצאת בסיורי חוץ (היו בדיוק בלונדון ) לא היה לנו סיכוי להיות שם. ואז...במקרה נכנסתי לאתר שלהם וראיתי שכן יש הופעות ולא סתם הופעות ועוד של הלהקה של התאטרון...מיותר לציין שכמעט התעלפתי מרוב אושר גם כשגיליתי שבבלט שלנו תרקוד אחת הסולניות הראשונות של הלהקה ...אחרי שסיימתי להיתעלף תיכף הזמנתי כרטיסים.
אני , למרות כל החששות לקחתי את בנותי לראות את ג'יזל..מי שיודע ומכיר, יודע שזה בלט לא לילדים עם עלילה די מסובכת וקשה. אבל לקחתי הימור , עשיתי שיעורי בית וסיפרתי לבנותיי וגם לבעל שלי את כל ה13 מערכות של הבלט כדי שהם יהיו מוכנים וידעו מה הולך להתרחש על במה. זה היה מעשה נבון לעשות , בגלל שגם הסברתי משמעויות של כל המתרחש בשפה שתהיה מובנת לבנות עם קצת עיגולי פינות הם ידעו למה לצפות
ממתינים שיתחיל, הילדים יושבים בקהל מבלי לצייץ ומרותקים לנעשה על הבמה
הבנות הרגישו מאוד נסיכותיות בכל החוויה
התיאטרון נמצא שתי דקות הליכה מהבית שלנו. משפחתי יוצאת מ ת ל ה ב ת . הבנות לא מפסיקות לדבר על חווית הבלט, כמובן יש המון תובנות בעניין אהבה נכזבת, אני ובעלי נקרעים מצחוק מכל מה שיש ל"פסיכולוגיות" הקטנות שלנו להגיד , אבל החוויה הזאת תהיה חרוטה בזכרונן לעוד הרבה שנים.
