טסנו עם Rossia Airlines
הטיסה הייתה נהדרת, פרט לעובדה אחת מעצבנת, -לא היה לנו מקום לרגליים.
מעצבן, אבל אנחנו מורגלים מאיזיג'ט. בטיסות של איזיג'ט באופן קבוע אין לנו מקום לרגליים אבל אחרי שהשנה ניסינו את טיסת wizz air הבננו שהמרווחים באיזיג'ט הם בכלל בהגדרה של מרווחים מורחבים.
כרטיסי טיסה עלו יחסית יקר ,כי בשנייה שהחלטנו שנוסעים, יכולנו לרכוש או דרך Rossia Airlines או דרך אל על. אל על ירדו מהפסים עם המחיר ההזוי שלהם, ועם שעות הטיסה שלהם, ככה שאפשרות לטוס עם החברה הלאומית ירדה עוד בשלב העריכה.
כיום המצב שונה וכשאתם תטוסו אתם יכולים לבחור ב איירופלוט
חברת רוסייה איירלנס נכנסה גם לקבוצה של איירופלוט . היום הזמנות נעשות ישירות באתר של חברת אם. חברת איירופלוט התנתקה לחלוטין מתדמית העבר שלה וגם מהרמה שלה, וכיום היא נבחרה לחברה הכי טובה במזרח אירופה , כשהתמודדה על התואר הזה מול מתחרות ראויות, שינוי לטובה הזה מורגש מאוד גם בחווית הטיסה. כיום אפשר לטוס ב 220 דולר לכרטיס טיסה.
בשדה התעופה פולקובו של פטרבורג , מצפה לנו הפתעה. בת הדודה שלי!!! מגיעה לאסוף אותנו!!
יוצאים מהשער ורואים איך מישהי רצה אלינו , מחבקת אותנו בחום, מסתכלת עלינו בעיניים לחות והמון התרגשות, ואומרת לנו סוף כל סוף אתם פה !!!
כאן זה הרגע שאני מתחילה לאבד את כושר הדיבור...
זהו.
נראה לי שזאת השנייה שהפנמתי.
אני פה.
לא לא לא לא ככה ,
זה יותר נכון ככה: אני פה!!!!!!!!
כמה רגעים אחרי, אנחנו נמצאים ברכב של בת דודה שלי שלוקחת אותנו אל דירתנו.
היא לא מפסיקה לפטפט , הבנות שלי וגם בעלי מתקשקשים איתה בהנאה, ואני מתנתקת.
אני נעלמת לתוך עצמי.
אני למעשה לא מבינה איפה אני נמצאת.
מוצפת ברגשות.
מרגישה חנק בגרון.
שואלת את עצמי, את נזכרת?
את מרגישה שחזרת הביתה?
מה זה בעצם עושה לך?
איפה הפרפרים של התרגשות?
ככה דמיינת שיהיה לך?
באופן בלתי מוסבר, מתפשטת בתוכי הרגשה מוזרה של " הייתי פה קודם"!
אני נודדת במחשבות עם עצמי ולא מרגישה כלום, פשוט כלום, אני מאוכזבת, אף לא פרפר של התרגשות , ממשיכה לחקור את הרגשות של עצמי ומסתכלת לצדי הדרך
פתאום מתפרצת לשיחה שלהם,
מה זה??? , יוליה מה זה ??? תעזרי לי להיזכר!!!
לא , אל תעזרי לי, תני לי לבד
זה לא הכביש הזה? נו יוליה!!!
מה זה הכביש הזה ??? יוווווו ,איך קוראים לכביש הזה לעזאזל ??
אני מתוסכלת. אני לא זוכרת כלום. אפילו לא זוכרת שם של הכביש שנדמה לי שנסעתי עליו פעם.
יוליה מחייכת.ילדונת, היא אומרת, את צודקת , זה הכביש שנסענו בו אין ספור פעמים, זוכרת כשההורים היו מסיעים אותנו לדאצ'ה (בית קייץ). אני עוקבת אחריך במראה של הרכב, היא אומרת, ואני רואה אותך, את נזכרת ילדונת.
רק תנשמי עמוק.
אני מבינה מה קורה בתוכך עכשיו.
אנחנו מצטלבות במבטים במראה ושתינו מתחילות לדמוע...
*******
תוך פחות מארבעים דקות אנחנו מגיעים. אני מזהה את הרחוב במיידי. מזהה את בית הכנסת שצמוד לבנין שלנו. כן בית הכנסת היפיפה של פטרבורג. הבנות מדברות אחת עם השנייה , וקובעות שהכניסה לחצר של הבניין מזכירה להם את ברלין,
מה את אומרת אמא , זה יהיה כמו ברלין פה?
בנות, אמא לא אומרת עכשיו כלום, תנו לה כמה רגעים...בעלי מנטרל אותי ואני מודה לו על כך.
אני פותחת את הדירה עם המפתח, שוב הרגשות מציפות אותי.
מנסה להתאפק ולא להתפרץ בבכי , כדי לא להלחיץ את הבנות, אבל בקושי מצליחה להחזיק הכל בפנים.
אני יודעת שאני בבית. במולדת הראשונה שלי.
לרגע לא חשבתי, ולרגע לא תיארתי את עוצמות המפגש שלי איתה.
******
מול הבית יש סופר של SPAR שעובד 24 שעות, הדבר הראשון שמתחשק לנו זה לנהוג על פי מיטב המסורת הרוסית ולשתות תה עם בלינצ'יס .
קופצים לסופר, קונים צ'יק צ'ק (נורא קל לעשות חשבון של המרה רובל לשקל , פשוט להוריד 0 אחד או לחלק ב 10 ) למרות שנכון לכתיבת שורות אלה צריך לחלק ב 17.
חוזרים למטבח שלנו וגולשים כולנו לתוך הלילה. שיחות זכרונות.
בקושי מצליחה להירדם. מתרגשת.
מחר יום חדש..כולנו מצפים לזה בכיליון עיניים.
אחד הדברים שזכרתי זה כמה אהבתי לשבת על אדן החלון.
אדן החלון היה מעין פינה פרטית בבית.
הדגמתי לשושה וצ'וצ'ה.
אז הינה זה הנוף שרואים מהחלון של המטבח של הבית שלנו, רואים את בית הכנסת ואת החצר שלו.
ושושה מרוצה מאוד על ישיבת ה"אקסטרים"
הטיסה הייתה נהדרת, פרט לעובדה אחת מעצבנת, -לא היה לנו מקום לרגליים.
מעצבן, אבל אנחנו מורגלים מאיזיג'ט. בטיסות של איזיג'ט באופן קבוע אין לנו מקום לרגליים אבל אחרי שהשנה ניסינו את טיסת wizz air הבננו שהמרווחים באיזיג'ט הם בכלל בהגדרה של מרווחים מורחבים.
כרטיסי טיסה עלו יחסית יקר ,כי בשנייה שהחלטנו שנוסעים, יכולנו לרכוש או דרך Rossia Airlines או דרך אל על. אל על ירדו מהפסים עם המחיר ההזוי שלהם, ועם שעות הטיסה שלהם, ככה שאפשרות לטוס עם החברה הלאומית ירדה עוד בשלב העריכה.
כיום המצב שונה וכשאתם תטוסו אתם יכולים לבחור ב איירופלוט
חברת רוסייה איירלנס נכנסה גם לקבוצה של איירופלוט . היום הזמנות נעשות ישירות באתר של חברת אם. חברת איירופלוט התנתקה לחלוטין מתדמית העבר שלה וגם מהרמה שלה, וכיום היא נבחרה לחברה הכי טובה במזרח אירופה , כשהתמודדה על התואר הזה מול מתחרות ראויות, שינוי לטובה הזה מורגש מאוד גם בחווית הטיסה. כיום אפשר לטוס ב 220 דולר לכרטיס טיסה.
בשדה התעופה פולקובו של פטרבורג , מצפה לנו הפתעה. בת הדודה שלי!!! מגיעה לאסוף אותנו!!
יוצאים מהשער ורואים איך מישהי רצה אלינו , מחבקת אותנו בחום, מסתכלת עלינו בעיניים לחות והמון התרגשות, ואומרת לנו סוף כל סוף אתם פה !!!
כאן זה הרגע שאני מתחילה לאבד את כושר הדיבור...
זהו.
נראה לי שזאת השנייה שהפנמתי.
אני פה.
לא לא לא לא ככה ,
זה יותר נכון ככה: אני פה!!!!!!!!
כמה רגעים אחרי, אנחנו נמצאים ברכב של בת דודה שלי שלוקחת אותנו אל דירתנו.
היא לא מפסיקה לפטפט , הבנות שלי וגם בעלי מתקשקשים איתה בהנאה, ואני מתנתקת.
אני נעלמת לתוך עצמי.
אני למעשה לא מבינה איפה אני נמצאת.
מוצפת ברגשות.
מרגישה חנק בגרון.
שואלת את עצמי, את נזכרת?
את מרגישה שחזרת הביתה?
מה זה בעצם עושה לך?
איפה הפרפרים של התרגשות?
ככה דמיינת שיהיה לך?
באופן בלתי מוסבר, מתפשטת בתוכי הרגשה מוזרה של " הייתי פה קודם"!
אני נודדת במחשבות עם עצמי ולא מרגישה כלום, פשוט כלום, אני מאוכזבת, אף לא פרפר של התרגשות , ממשיכה לחקור את הרגשות של עצמי ומסתכלת לצדי הדרך
פתאום מתפרצת לשיחה שלהם,
מה זה??? , יוליה מה זה ??? תעזרי לי להיזכר!!!
לא , אל תעזרי לי, תני לי לבד
זה לא הכביש הזה? נו יוליה!!!
מה זה הכביש הזה ??? יוווווו ,איך קוראים לכביש הזה לעזאזל ??
אני מתוסכלת. אני לא זוכרת כלום. אפילו לא זוכרת שם של הכביש שנדמה לי שנסעתי עליו פעם.
יוליה מחייכת.ילדונת, היא אומרת, את צודקת , זה הכביש שנסענו בו אין ספור פעמים, זוכרת כשההורים היו מסיעים אותנו לדאצ'ה (בית קייץ). אני עוקבת אחריך במראה של הרכב, היא אומרת, ואני רואה אותך, את נזכרת ילדונת.
רק תנשמי עמוק.
אני מבינה מה קורה בתוכך עכשיו.
אנחנו מצטלבות במבטים במראה ושתינו מתחילות לדמוע...
*******
תוך פחות מארבעים דקות אנחנו מגיעים. אני מזהה את הרחוב במיידי. מזהה את בית הכנסת שצמוד לבנין שלנו. כן בית הכנסת היפיפה של פטרבורג. הבנות מדברות אחת עם השנייה , וקובעות שהכניסה לחצר של הבניין מזכירה להם את ברלין,
מה את אומרת אמא , זה יהיה כמו ברלין פה?
בנות, אמא לא אומרת עכשיו כלום, תנו לה כמה רגעים...בעלי מנטרל אותי ואני מודה לו על כך.
אני פותחת את הדירה עם המפתח, שוב הרגשות מציפות אותי.
מנסה להתאפק ולא להתפרץ בבכי , כדי לא להלחיץ את הבנות, אבל בקושי מצליחה להחזיק הכל בפנים.
אני יודעת שאני בבית. במולדת הראשונה שלי.
לרגע לא חשבתי, ולרגע לא תיארתי את עוצמות המפגש שלי איתה.
******
מול הבית יש סופר של SPAR שעובד 24 שעות, הדבר הראשון שמתחשק לנו זה לנהוג על פי מיטב המסורת הרוסית ולשתות תה עם בלינצ'יס .
קופצים לסופר, קונים צ'יק צ'ק (נורא קל לעשות חשבון של המרה רובל לשקל , פשוט להוריד 0 אחד או לחלק ב 10 ) למרות שנכון לכתיבת שורות אלה צריך לחלק ב 17.
חוזרים למטבח שלנו וגולשים כולנו לתוך הלילה. שיחות זכרונות.
בקושי מצליחה להירדם. מתרגשת.
מחר יום חדש..כולנו מצפים לזה בכיליון עיניים.
אחד הדברים שזכרתי זה כמה אהבתי לשבת על אדן החלון.
אדן החלון היה מעין פינה פרטית בבית.
הדגמתי לשושה וצ'וצ'ה.
אז הינה זה הנוף שרואים מהחלון של המטבח של הבית שלנו, רואים את בית הכנסת ואת החצר שלו.
ושושה מרוצה מאוד על ישיבת ה"אקסטרים"
