הלילה ירד גשם!
בבוקר עדיין מטפטף , השמיים אפורים, זאת פיטר שאני זוכרת! זוכרת שכשנסענו ללונדון, כולם הזהירו אותנו כמה מזג האוויר בלונדון הפכפך , אמרתי שאחרי שגדלתי בפיטר, עיר עם מזג אוויר שמשתנה בערך כמו 50 גוונים של אפור ביממה , הכל מתגמד.
מתחילים את היום עם מעילים ונהנים להתחיל את הטיול מתחת למטריות . הבית שלנו ממוקם כל כך טוב לטיול בפיטר, שפשוט פשע לנסוע בתחבורה ציבורית. אנחנו מטיילים ברגל עד לקתדרלת יצחק(איסק) הקדוש.
קירות אבן האילת (אבן מלכיט) שלו כל כך מרשימים שאי אפשר להישאר אדישים גם אם קתדרלות זה לא הקטע שלכם.
שמות חיבה זוכרים? : גם הקתדרלה קיבלה. שמה המקוצר איסאקיי.
הדרך מהבית לקתדרלה עוברת לאורך התעלות , האווירה רומנטית לחלוטין, האוויר צלול, ואנחנו מאושרים.
במלחמת העולם השנייה, הרוסים מאוד חששו ובצדק מהרס של מקומות היסטוריים. קצין אחד מחיל התותחנים חזה את התפתחויות , וכשהאיום על כיבוש של לנינגרד הפך לאמיתי , הגיע הזמן לפנות את אוצרות האומנות מכל הארמונות של העיר והפרברים שלה. חלק מיצירות האומנות הצליחו להבריח לתוך רוסיה, ועלתה השאלה מה לעשות עם יצירות אומנות שהן אוצרות ממש, ואותו קצין הציע להסתיר את היצירות בעליית הגג של הקתדרלה, תחת הנחה שהנאצים ירצו לשמור את כיפת הקתדרלה כנקודת התמצאות בהפצצות מהאוויר.הקצין צדק, וכך ניצלו יצירות אמנות רבות.
תיירים עולים לכיפת הקתדרלה,לצורך תצפית פנורמית, אל תעשו את זה. מיותר בעיניי. התיירים מתלהבים דווקא.
וככה נראית הקתדרלה מפנים
אני מספרת על מטוטלת פוקו. כולם מסוקרנים ממה שהולכים לראות. מספרת כמה זה הרשים אותי בילדותי, וכמה אני בטוחה שהבנות יאהבו גם. מגיעים. שום מטוטלת. אני לא מבינה כיצד זה יתכן. זה היה פה באמצע הקתדרלה, אין מצב שאני דמיינתי, אני זוכרת כמו אתמול, רצה לשומר ושואלת . השומר מסתכל עליי בפליאה: גברתי, מתי היית פה בפעם האחרונה הוא עונה לי? פירקו את זה לפני מיליון שנים ....:-)
יוצאים מאיסאקיי , חוצים את הכביש ונכנסים לגן אלכסנדר .
דרך הגן מגיעים לפסל פרש הברונזה . אתם שקראתם את טרילוגיית האהבה על טטאינה ואלכסנדר זוכרים אותו משם, זה אותו פרש הברונזה שפושקין כתב עליו , הפסל לכבודו של הפיטור הראשון . ניתן לראות את הקשר בין יקטרינה גדולה שהמשיכה את דרכו של פיוטר - על האבן רשום "יקטרינה השנייה לפיוטר הראשון -1792". גם כאן יש סיפור איך הביאו את האבן לעיר, איך ניסו להוציא את פיוטר בפסל, מה שבטוח שהפסל הוא אחד מסמלי העיר, ובהיותו כזה, משמש גם כסמל של חברת הפקת סרטים/סדרות רוסית - "לנפילם" המקומית.
ליד הפסל של פרש הברונזה יש תופעה שלא נתפסת בממדיה והיא כמות המתחתנים. בהתחלה התלהבנו וגם קצת צילמנו , אחר כך הפכנו לאדישים . הסתבר שאנשים מתחתנים פה בכמויות מסחריות. באותו יום ספרנו 12 כלות ברחבי העיר. הכיצד אפשר להסביר את זה? האווירה היא בהתאם. תחשבו, זה כמו להיות מוזמנים לחתונה בגן האירועים, רק מבלי למסור את הצ'ק.
ליד פרש הברונזה מסתובבים "שחקנים מחופשים", הם משווקים די אגרסיביים של עצמם, אם כי בשילוב של נועם וחיוכים. שיטת ההתעלקות עובדת גם עלינו. הבנות מתלהבות, כשמציעים להם להצטלם עם "יקטרינה הגדולה ופיוטר הראשון" ואנחנו , לא מסרבים .ואז קורה דבר שצריך ללמד אותו בשיעורים של מבוא לשיווק , בעלי מצלם, ו"יקטרינה" סופרת, קליק אחד 100 רובל, וקליק נוסף - 100 רובל נוספים, ועוד אחד עוד 100 רובל...קיצר, הבנתם את המסר."יקטרינה " תותחית בחשבון.
וברור ששווה בשביל המזכרת.
לפני שאספר על היעד הבא שלנו , מדינת החתולים , רוצה להרחיב ולספר על החתולים בהיסטוריה של פיטר.
אומרים שהיסטוריה של חתולי הרמיטאז' מתחילה מואסיליי.ואסיליי ,חתול הולנדי, אותו הביא פיוטר הראשון לרוסיה מאחת מסעותיו להולנד. הצאר הרוסי הוציא צו, שקבע שיש להחזיק חתולים בהנגרים בתור שומרים מפני עכברים וחולדות.בתו של פיוטר , אליזבטה, הוציאה צו שקבע לשלוח אל חצר המלוכה בסנט פטרבורג חתולים מרוסיה.
ממשיכים לשוטט והכל ברגל ( מצדיעים לבנות שלנו בשלב הזה). כייף לטייל ולהתבונן לצדדים.
קתדרלת קאזן המרשימה .אנחנו לא נכנסים לקתדרלה. אם אתם תרצו לבקר , הנה הקישור .
שדרת נייבסקי נבנתה משני כיוונים. מצד אחד בנו אותה שוודים שבויים, ומהצד שני שלה נזירים.המטרה הייתה שיפגשו באמצע. אלא מה, הם טעות, ולא נפגשו בנקודה המתוכננת. לא הייתה ברירה ונאלצו לחבר את השדרה הלא ישרה עם כיכר VOSTANIA, פיוטר הראשון רתח מזעם, קראו לצד אחד נייבסקי, ולצד השני נייבסקי הישן ואגדה מספרת שכל מה שקורה בצד אחד כמו בראי משתקף בצד השני.
יהיו עוד הרבה תמונות של נייבסקי , הרבה מידי ואני אעלה אותן בהמשך כי נחזור לכאן עוד ועוד..בינתיים ממשיכה.
מגיעים לבית המקדש של הספרים - בית זינגר.
אלא מה, בסנט פטרברוג חל איסור שבנין חדש יעבור את גובה הבניין של הרמיטאז'.
בבית זינגר יש חנות ספרים שקיימת במקום משנת 1919 ופעלה אפילו בתקופת המצור, ובהתחלה כשנפתחה ,בחלונות ראווה שלה ישבו תופרות ותפרו על מכונות זינגר הידועות.
זאת הכניסה לחנות הספרים. כמה יפייפה
חובה!!! ותרשמו לכם כי אין מצב שאתם לא תעשו אותו. זאת לא אופציה בכלל.
יתרון נוסף ללא דוברי רוסית, שיש תרגום באנגלית. ממליצה לכם לשאול לפני שאתם עולים לשייט אם אכן יש. יש המון חברות שמציעות את השייט. למעשה יש כמה מסלולים אפשריים: שייט תעלות בלבד, שייט תעלות עם יציאה לנייבה, ושייט תעלות עם יציאה למפרץ הפיני. יציאה למפרץ הפיני לא לקחת. מיותר וסתמי. תבקשו לראות מפה איפה עובר השייט, יש להם מפות תלת מימד ולא צריך שפה בשביל זה.
שעות פתיחה מ 10-23
מדובר בחנות מעדנייה של משפחה עשירה , עם היסטוריה ארוכה וקללה אחת. אמרנו שלכל דבר יש סיפור? אז גם כאן.
אחד מצאצאיה של משפחת אלייסייב , גריגוריי היה עשיר מאוד , היה נשוי למריה, הזוג תרם את כספו למטרות חברתיות חשובות באדיבות רבה, הוא תרם לבניית בתי ספר, בתי חולים , בתי מחסה , גריגוריי היה סוחר מבריק, הוא ואישתו פתחו רשת חנויות במוסקבה , בקיייב, ואת חנות הדגל אלייסייב בנייבסקי. הבניין שנבנה עבור כך היה מרשים, בקומה הראשונה נפתחה חנות מעדניה ובקומה השנייה נפתח תיאטרון קומי. המעדנייה הייתה עם עיצוב פנים עשיר מעוטרת בדוכנים משייש, ציפוי עץ אדום, פסיפס צבעוני - עיצוב שלא הותיר ספק מדובר בבעלים שרצו שמי שיכנס לקנות בחנות יספוג אווירת עושר. החנות נפתחה ב 1904
גרייגוריי היה יפה תואר, עשיר, חכם, משכיל, היה נוצרי אדוק, מעריץ נאמן של צ'אר ושל מדינתו. רק שפעם לרוב לא היו מתחתנים מאהבה, אפילו שגרגוריי ומריה הקימו משפחה לתפארת והולידו 6 ילדים הוא התאהב רק כשהיה בן 50. ורה הגיעה עם בעלה לנשף לכבוד הסוחרים. בעלה היה סוחר צעיר והיא הייתה רק בת 20. עבור גרגוריי זאת הייתה אהבה ממבט ראשון. גריגוריי הציע שוחד לבעלה של ורה, כדי שיתן לה גט , הבעל לא היסס לשנייה, ובמקביל גרגוריי ביקש גת מאישתו מריה, ניסה לנהל איתה שיחה ולהסביר שכל מה שרוצה בחייו זה לחיות עם ורה, שהוא אוהב אותה אהבה טהורה, מריה סירבה בתוקף , לא יכלה לסלוח לו על כך שהתאהב באישה אחרת, וטענה שהפר את מילת הסוחר שנתן למשפחתה. מריה הייתה כל כך נסערת שבשנת 1914 היא התאבדה. כל העיר דיברה על סוחר מיליונר מאוהב, ועל אישתו המסכנה. ומכאן הכל רק התדרדר.
כשהבנים של גרגוריי ומריה גילו שאביהם נסע בעקבות אהבתו וחלפו שלושה שבועות מהתאבדות של אמם כדי להיתחתן בכנסייה , הם זעמו ואמרו שזה פוגע בזכר אמם, דבר שלעולם לא יסלח. הם עזבו את הבית , ורק בתו בת ה 15 נותרה לחיות איתו. הבנים נשבעו שגם זה לא להרבה זמן והמיליונר שכר שומרי ראש כדי שישמרו על הבת. האחים עמדו במילתם וחטפו מאבא את אחותם. גרגוריי האב התגעגע לילידו, זנח את כל עסקיו, והפסיק להיפגש עם החברה הגבוהה. כשהצליח לחזור לעצמו פרצה המהפכה. בשנת 1918 כל רכושו עוקל , הוא הצליח לברוח עם אישתו החדשה לצרפת, אך שניים מבניו לא נמלטו, והוצאו להורג בשנות ה 30 . ילדיו האחרים כן הצליחו לעזוב את רוסיה הקומוניסטית אך מעולם לא חידשו קשר עם אביהם. גרגוריי חי באושר רב עם ורה בצרפת. בוילה שלהם היו גנים מרהיבים שהם טיפחו בעצמם.
היום החנות של אחים אליסייב היא בעצם חנות מעדנייה בוטיק: ממתקים, שוקולדים, עוגות,קוויאר אדום ושחור, גבינות, יינות, שתיה חריפה, ומי שרוצה דגים מעושנים יצפה בתהליך עישון און ליין לפני הרכישה. במקום יש גם מקומות ישיבה.
אנחנו קונים לנו קוויאר הביתה וחוזרים בחשמלית לדירה לסיים יום טיול מוצלח בארוחת ערב
את היום הזה נסיים עם התמונה של האיש שהכל התחיל ממנו
בבוקר עדיין מטפטף , השמיים אפורים, זאת פיטר שאני זוכרת! זוכרת שכשנסענו ללונדון, כולם הזהירו אותנו כמה מזג האוויר בלונדון הפכפך , אמרתי שאחרי שגדלתי בפיטר, עיר עם מזג אוויר שמשתנה בערך כמו 50 גוונים של אפור ביממה , הכל מתגמד.
מתחילים את היום עם מעילים ונהנים להתחיל את הטיול מתחת למטריות . הבית שלנו ממוקם כל כך טוב לטיול בפיטר, שפשוט פשע לנסוע בתחבורה ציבורית. אנחנו מטיילים ברגל עד לקתדרלת יצחק(איסק) הקדוש.
קירות אבן האילת (אבן מלכיט) שלו כל כך מרשימים שאי אפשר להישאר אדישים גם אם קתדרלות זה לא הקטע שלכם.
שמות חיבה זוכרים? : גם הקתדרלה קיבלה. שמה המקוצר איסאקיי.
הדרך מהבית לקתדרלה עוברת לאורך התעלות , האווירה רומנטית לחלוטין, האוויר צלול, ואנחנו מאושרים.
במלחמת העולם השנייה, הרוסים מאוד חששו ובצדק מהרס של מקומות היסטוריים. קצין אחד מחיל התותחנים חזה את התפתחויות , וכשהאיום על כיבוש של לנינגרד הפך לאמיתי , הגיע הזמן לפנות את אוצרות האומנות מכל הארמונות של העיר והפרברים שלה. חלק מיצירות האומנות הצליחו להבריח לתוך רוסיה, ועלתה השאלה מה לעשות עם יצירות אומנות שהן אוצרות ממש, ואותו קצין הציע להסתיר את היצירות בעליית הגג של הקתדרלה, תחת הנחה שהנאצים ירצו לשמור את כיפת הקתדרלה כנקודת התמצאות בהפצצות מהאוויר.הקצין צדק, וכך ניצלו יצירות אמנות רבות.
תיירים עולים לכיפת הקתדרלה,לצורך תצפית פנורמית, אל תעשו את זה. מיותר בעיניי. התיירים מתלהבים דווקא.
וככה נראית הקתדרלה מפנים
אני מספרת על מטוטלת פוקו. כולם מסוקרנים ממה שהולכים לראות. מספרת כמה זה הרשים אותי בילדותי, וכמה אני בטוחה שהבנות יאהבו גם. מגיעים. שום מטוטלת. אני לא מבינה כיצד זה יתכן. זה היה פה באמצע הקתדרלה, אין מצב שאני דמיינתי, אני זוכרת כמו אתמול, רצה לשומר ושואלת . השומר מסתכל עליי בפליאה: גברתי, מתי היית פה בפעם האחרונה הוא עונה לי? פירקו את זה לפני מיליון שנים ....:-)
יוצאים מאיסאקיי , חוצים את הכביש ונכנסים לגן אלכסנדר .
דרך הגן מגיעים לפסל פרש הברונזה . אתם שקראתם את טרילוגיית האהבה על טטאינה ואלכסנדר זוכרים אותו משם, זה אותו פרש הברונזה שפושקין כתב עליו , הפסל לכבודו של הפיטור הראשון . ניתן לראות את הקשר בין יקטרינה גדולה שהמשיכה את דרכו של פיוטר - על האבן רשום "יקטרינה השנייה לפיוטר הראשון -1792". גם כאן יש סיפור איך הביאו את האבן לעיר, איך ניסו להוציא את פיוטר בפסל, מה שבטוח שהפסל הוא אחד מסמלי העיר, ובהיותו כזה, משמש גם כסמל של חברת הפקת סרטים/סדרות רוסית - "לנפילם" המקומית.
ליד הפסל של פרש הברונזה יש תופעה שלא נתפסת בממדיה והיא כמות המתחתנים. בהתחלה התלהבנו וגם קצת צילמנו , אחר כך הפכנו לאדישים . הסתבר שאנשים מתחתנים פה בכמויות מסחריות. באותו יום ספרנו 12 כלות ברחבי העיר. הכיצד אפשר להסביר את זה? האווירה היא בהתאם. תחשבו, זה כמו להיות מוזמנים לחתונה בגן האירועים, רק מבלי למסור את הצ'ק.
ליד פרש הברונזה מסתובבים "שחקנים מחופשים", הם משווקים די אגרסיביים של עצמם, אם כי בשילוב של נועם וחיוכים. שיטת ההתעלקות עובדת גם עלינו. הבנות מתלהבות, כשמציעים להם להצטלם עם "יקטרינה הגדולה ופיוטר הראשון" ואנחנו , לא מסרבים .ואז קורה דבר שצריך ללמד אותו בשיעורים של מבוא לשיווק , בעלי מצלם, ו"יקטרינה" סופרת, קליק אחד 100 רובל, וקליק נוסף - 100 רובל נוספים, ועוד אחד עוד 100 רובל...קיצר, הבנתם את המסר."יקטרינה " תותחית בחשבון.
וברור ששווה בשביל המזכרת.
לפני שאספר על היעד הבא שלנו , מדינת החתולים , רוצה להרחיב ולספר על החתולים בהיסטוריה של פיטר.
אומרים שהיסטוריה של חתולי הרמיטאז' מתחילה מואסיליי.ואסיליי ,חתול הולנדי, אותו הביא פיוטר הראשון לרוסיה מאחת מסעותיו להולנד. הצאר הרוסי הוציא צו, שקבע שיש להחזיק חתולים בהנגרים בתור שומרים מפני עכברים וחולדות.בתו של פיוטר , אליזבטה, הוציאה צו שקבע לשלוח אל חצר המלוכה בסנט פטרבורג חתולים מרוסיה.
יקטרינה הגדולה לא אהבה חתולים, אבל כן החליטה להכניס אותם אל ההרמיטאז' , כדי שישמרו על אוצרות אומנות בפני פלישת העכברים. היא גם חילקה אותם לחתולי חצר וחתולי אולמות של הארמון. היום לחתולי ההרמיטאז יש מעמד ושם לכל אחד ואחד. הם גרים במרתף, ובימי שמש יוצאים להשתזף לחצר הארמון. קוראים להם הארמיטים. בזכותם אף לא עכבר אחד זכה לראות את אוצרות המוזיאון מקרוב. נחשב כבוד גדול לאמץ אחד כזה אחרי פרישתו משירות השמירה על האומנות.
ברחוב סאדובייה יש 2 פסלים של חתולים: ואסקה ומורקה.
הפסלים האלה הם פסלים לזכר החתולים שהצילו את העיר ממגפות במצור לנינגרד.לחתולים תפקיד חשוב במלחמה.במצור הקשה, אנשים לא נקברו. אלה שמתו מרעב, הגוויות שלהם היו מפוזרות בעיר ,במדרכות, בחדרי מדרגות. באביב 43 כשטבעת המצור נפרצה , ייבאו ללנינגרד קרונות מלאים בחתולים שהגיעו ברכבת למשימת הצלת העיר מהמוני חולדות שהתרבו עקב המוות הקשה ששרר בעיר. החתולים עמדו במשימה וניצחו את המוני החולדות בדיוק בשנה בה הסתיים המצור.
אחד הסיפורים על המצור, מספר על חתול שבעליו שרדו את המצור בזכותו. הוא היה צד עכברים שבעליו היו מכינים מהם ארוחה. בלילה היה ישן במיטה משותפת עם בני המשפחה והם היו מעבירים את הלילות הקרים בזכות חום גופו.הייתה לו אינטואיציה מפותחת להפצצות, הוא היה מתחיל לרוץ בבית בסיבובים כמה דקות לפני שהייתה נשמעת אזעקה וככה המשפחה הייתה מספיקה לרדת למקלט , את החתול היו לוקחים איתם, עטוף בשכבות, כדי שהשכנים האחרים לא יגלו אותו ולא יחטפו אותו במקום מזון.
הרעב היה מטורף, קשה ולא נתפס. החתול הפך לעור ועצמות , כמו גם בעליו, אבל המשיך לדאוג לבני המשפחה.גם כשכוחותיו עזבו אותו הוא היה מצליח לקפוץ כדי לתפוס ציפורים שגם הם היוו ארוחה. אחרי שהמצור הוסר, המשפחה בכל ארוחה הייתה מעניקה לו נתח מכובד ביותר. הם ידעו שבלעדיו הם לא היו שורדים.
לסיכומו של דבר לפיטר סיפור ארוך השנים והרבה כבוד יש בעיר הזאת לחתולים. אפילו יש חג יום החתולים במוזיאון הארמיטאז שמתקיים כל שנה במאי . הינה הקישור
אני מספרת כל זה לבנות, צ'וצ'ה מתמוגגת מכל הסיפורים שהיא שומעת, היא כל כך מרוצה, היא כבר אוהבת את העיר רק בשל העובדה הזאת. עיר שאוהבת חתולים, אמא , זאת עיר עם לב טוב היא אומרת לנו.
כמוך, צו'צ'ה אני עונה לה. הרי את הצלת את ליילה שלנו. בלעדיך היא הייתה עוד חתולת רחוב.
♥♥♥
אחרי ההקדמה הארוכה מקווה שלא עייפתם כי אנחנו בדרך למדינת החתולים
המקום נמצא כמה דקות הליכה מקתדרלת איסק הקדוש
בכתובת Yakubovich 10
כדי לבקור בו יש צורך בתיאום מראש בשל כמות מוגבלת של מבקרים.
בשנת 2014 הפכנו לבעלים גאים של חתולה שחורה עם עיניי דבש הורסות ששמה ליילה.זאת אומרת, לרגע לא עלתה מחשבה בחיינו המשותפים על להכניס חתול הביתה, אם כבר תמיד דיברנו על כלב, אבל יצא שצ'וצ'ה בת השש שלנו הצילה גור ממוות בטוח על הכביש, החתולה הייתה גורה פיצית שנכנסה כולה לתוך כף יד. צ'וצ'ה לא ויתרה, עמדה על שלה, והשאר היסטוריה.
יצא שכולנו חיכינו לבקר במדינת החתולים. וכמה שחשבנו שנהנה שם, נהננו עוד יותר.
מה זה מדינת החתולים :
מדובר בשילוב של מוזיאון, חלל תצוגה, בית קפה אמנותי , ספריית חתולים וחדר מגורים של החתולים .
בחדר הראשון, אפשר ליהנות מקפה ועוגה, להשתמש ב- Wi-Fi, לקרוא ספר או לצפות בסרט על החתולים, לשחק .יש גם תערוכות מתחלפות וגולת הכותרת היא חתולים מגזעים וצבעים שונים כולל חתולי הארמיטאז, שאותם מלטפים בחלל השני.
וזאת הכניסה
וככה נראה החלון
ואלה המזכרות:
וזה שוב תמונה לפני הכניסה , על המדרכה .
הציורים על קירות בחלל החתולים מקסימים ומעלים חיוך.
התפריט של משקאות וקינוחים הוכן עם המון קריצה והומור: כמו מיאוצ'ינו, חתולדל (שזה שטרודל ) , כל השמות שבתפריט - בשפת החתולים - מקסים ושוב מעלה חיוך.
היות והגענו למדינה, ולכל מדינה שמכבדת את עצמה גם אם נשלטת בידי חתולים יש צורך בויזה שאותה מקבלים לאחר תשלום דמי כניסה. בויזה ממלאים פרטים אישיים, אבל בחתולית, כלומר את הגיל שלכם יש להכפיל ב 7 כדי להגיע לגיל החתול , ממלאים גם את המשקל לפי נוסחה חתולית.
ברחוב סאדובייה יש 2 פסלים של חתולים: ואסקה ומורקה.
הפסלים האלה הם פסלים לזכר החתולים שהצילו את העיר ממגפות במצור לנינגרד.לחתולים תפקיד חשוב במלחמה.במצור הקשה, אנשים לא נקברו. אלה שמתו מרעב, הגוויות שלהם היו מפוזרות בעיר ,במדרכות, בחדרי מדרגות. באביב 43 כשטבעת המצור נפרצה , ייבאו ללנינגרד קרונות מלאים בחתולים שהגיעו ברכבת למשימת הצלת העיר מהמוני חולדות שהתרבו עקב המוות הקשה ששרר בעיר. החתולים עמדו במשימה וניצחו את המוני החולדות בדיוק בשנה בה הסתיים המצור.
אחד הסיפורים על המצור, מספר על חתול שבעליו שרדו את המצור בזכותו. הוא היה צד עכברים שבעליו היו מכינים מהם ארוחה. בלילה היה ישן במיטה משותפת עם בני המשפחה והם היו מעבירים את הלילות הקרים בזכות חום גופו.הייתה לו אינטואיציה מפותחת להפצצות, הוא היה מתחיל לרוץ בבית בסיבובים כמה דקות לפני שהייתה נשמעת אזעקה וככה המשפחה הייתה מספיקה לרדת למקלט , את החתול היו לוקחים איתם, עטוף בשכבות, כדי שהשכנים האחרים לא יגלו אותו ולא יחטפו אותו במקום מזון.
הרעב היה מטורף, קשה ולא נתפס. החתול הפך לעור ועצמות , כמו גם בעליו, אבל המשיך לדאוג לבני המשפחה.גם כשכוחותיו עזבו אותו הוא היה מצליח לקפוץ כדי לתפוס ציפורים שגם הם היוו ארוחה. אחרי שהמצור הוסר, המשפחה בכל ארוחה הייתה מעניקה לו נתח מכובד ביותר. הם ידעו שבלעדיו הם לא היו שורדים.
לסיכומו של דבר לפיטר סיפור ארוך השנים והרבה כבוד יש בעיר הזאת לחתולים. אפילו יש חג יום החתולים במוזיאון הארמיטאז שמתקיים כל שנה במאי . הינה הקישור
אני מספרת כל זה לבנות, צ'וצ'ה מתמוגגת מכל הסיפורים שהיא שומעת, היא כל כך מרוצה, היא כבר אוהבת את העיר רק בשל העובדה הזאת. עיר שאוהבת חתולים, אמא , זאת עיר עם לב טוב היא אומרת לנו.
כמוך, צו'צ'ה אני עונה לה. הרי את הצלת את ליילה שלנו. בלעדיך היא הייתה עוד חתולת רחוב.
♥♥♥
אחרי ההקדמה הארוכה מקווה שלא עייפתם כי אנחנו בדרך למדינת החתולים
המקום נמצא כמה דקות הליכה מקתדרלת איסק הקדוש
בכתובת Yakubovich 10
כדי לבקור בו יש צורך בתיאום מראש בשל כמות מוגבלת של מבקרים.
בשנת 2014 הפכנו לבעלים גאים של חתולה שחורה עם עיניי דבש הורסות ששמה ליילה.זאת אומרת, לרגע לא עלתה מחשבה בחיינו המשותפים על להכניס חתול הביתה, אם כבר תמיד דיברנו על כלב, אבל יצא שצ'וצ'ה בת השש שלנו הצילה גור ממוות בטוח על הכביש, החתולה הייתה גורה פיצית שנכנסה כולה לתוך כף יד. צ'וצ'ה לא ויתרה, עמדה על שלה, והשאר היסטוריה.
יצא שכולנו חיכינו לבקר במדינת החתולים. וכמה שחשבנו שנהנה שם, נהננו עוד יותר.
מה זה מדינת החתולים :
מדובר בשילוב של מוזיאון, חלל תצוגה, בית קפה אמנותי , ספריית חתולים וחדר מגורים של החתולים .
בחדר הראשון, אפשר ליהנות מקפה ועוגה, להשתמש ב- Wi-Fi, לקרוא ספר או לצפות בסרט על החתולים, לשחק .יש גם תערוכות מתחלפות וגולת הכותרת היא חתולים מגזעים וצבעים שונים כולל חתולי הארמיטאז, שאותם מלטפים בחלל השני.
וזאת הכניסה
וככה נראה החלון
ואלה המזכרות:
וזה שוב תמונה לפני הכניסה , על המדרכה .
הציורים על קירות בחלל החתולים מקסימים ומעלים חיוך.
התפריט של משקאות וקינוחים הוכן עם המון קריצה והומור: כמו מיאוצ'ינו, חתולדל (שזה שטרודל ) , כל השמות שבתפריט - בשפת החתולים - מקסים ושוב מעלה חיוך.
היות והגענו למדינה, ולכל מדינה שמכבדת את עצמה גם אם נשלטת בידי חתולים יש צורך בויזה שאותה מקבלים לאחר תשלום דמי כניסה. בויזה ממלאים פרטים אישיים, אבל בחתולית, כלומר את הגיל שלכם יש להכפיל ב 7 כדי להגיע לגיל החתול , ממלאים גם את המשקל לפי נוסחה חתולית.
אתם מתבקשים לשטוף את ידכם ונכנסים לארון מעץ סגור. יש לומר את את הקוד הסודי שמסרו לכם בכניסה, לעצום את העיניים, וכשעומדים במשימה, הדלת נפתחת ומכניסה אותכם לחדרון שהוא בעצם חלל של החתולים.
א. התעלפנו מרמת המתיקות. (רק לחובבי הז'אנר)
ב. החתולים הורסים (רק לחובבי הז'אנר)
ג. צחקנו מהשמות שלהם דושס, דורה מוהר, ואלן דל המוט,המנגיווי, פריה, מאקוטו מורמטסו, וכו', .
ד. התפעלנו מהציורים שעל הקירות - מקסים ביותר.
שעות האכלה: 11:30 ארוחת בוקר, 21:00 ארוחת ערב.
אהבנו שאין לתאר. מיותר לציין שיש המון תמונות חתולים, אך חושבת שכדאי שתבקרו שם בעצמכם.
ומי יושב לו מתחת לשמלה
תראו את הקיר
הגיע זמן לצהרים ואנחנו בדרך למסעדה שתתגלה כ מ ק ס י מ ה. שמה TEPLO (חמימות). אחרי השלט נכנסים לחצר הפנימית.
מילה על המסעדות בסנ.פטרבורג.
במילה אחת: וואו
בכמה מילים:
בשום עיר, בשום טיול, ובשום מקום לא ראינו כזה שילוב של עיצוב (מקסים, מקסים מקסים לאוהבי העיצוב) , והתחשבות בילדים (כן כן, אותם רוסים שאתם קוראים להם -כלב וילד )
יש רק בעיה אחת בכל הנושא הזה, והיא לא קטנה ומתייחסת דווקא למנטאליות- בעיה של שירות.
שלא תבינו הבעיה היא לא באיכות השירות, אלא באורכו, ובמיוחד לנו הישראלים, שאצלנו זה חייב להיות כאן ועכשיו ועדיף אתמול, האטיות הזאת , זה דבר לא פשוט לעיכול.
ההבדל העקרוני והמהותי, בניגוד לישראל, שכמעט כל האוכל במסעדות הוא מוכן מוקפא ורק מחומם, בסנט פטרבורג הם ממש ממש ממש מכינים אותו און ליין. וזאת בעיה. כי מה לעשות , זה לוקח זמן.
ולכן מכאן ההמלצה , אם אתם לא באים בזמן העיסקית (וחבל שלא תבואו, כי זה הכי כדאי גם מבחינת העלות וגם מבחינת המהירות) פשוט תהיו סבלניים, תנהלו שיחות, תשחקו במשחקים, אם התמזל מזלכם ואתם קוראים רוסית, אפילו תקראו משהו, תסתכלו על אנשים אחרים , סתם תרבצו, אבל תזכרו – סבלנות זה שם המשחק. קודם כל הקישור למסעדה. בקישור הזה תתרשמו מתמונות עיצוב פנים. מקסים נכון?
כאן מצרפת לכם את התפריט באנגלית. http://www.v-teple.ru/cafe/menuenglish
מדובר במקום שובה לב, עם סגנון , מסעדה בה ספרייה , חדר משחקים מושקע לילדים, משחקי שולחן, שחמט, דמקה, עפרונות ודפי צביעה לילדים, חצר מקסימה וירוקה ,כיסאות שהם נדנדה וצוות חייכני.
באשר לעסקית, כאן פועל העיקרון של אמא פולנייה מצטיינת והוא - לא אומרים לא לאמא, אוכלים הכל ובלי קונצים.
א. התעלפנו מרמת המתיקות. (רק לחובבי הז'אנר)
ב. החתולים הורסים (רק לחובבי הז'אנר)
ג. צחקנו מהשמות שלהם דושס, דורה מוהר, ואלן דל המוט,המנגיווי, פריה, מאקוטו מורמטסו, וכו', .
ד. התפעלנו מהציורים שעל הקירות - מקסים ביותר.
שעות האכלה: 11:30 ארוחת בוקר, 21:00 ארוחת ערב.
אהבנו שאין לתאר. מיותר לציין שיש המון תמונות חתולים, אך חושבת שכדאי שתבקרו שם בעצמכם.
ומי יושב לו מתחת לשמלה
תראו את הקיר
הגיע זמן לצהרים ואנחנו בדרך למסעדה שתתגלה כ מ ק ס י מ ה. שמה TEPLO (חמימות). אחרי השלט נכנסים לחצר הפנימית.
מילה על המסעדות בסנ.פטרבורג.
במילה אחת: וואו
בכמה מילים:
בשום עיר, בשום טיול, ובשום מקום לא ראינו כזה שילוב של עיצוב (מקסים, מקסים מקסים לאוהבי העיצוב) , והתחשבות בילדים (כן כן, אותם רוסים שאתם קוראים להם -כלב וילד )
יש רק בעיה אחת בכל הנושא הזה, והיא לא קטנה ומתייחסת דווקא למנטאליות- בעיה של שירות.
שלא תבינו הבעיה היא לא באיכות השירות, אלא באורכו, ובמיוחד לנו הישראלים, שאצלנו זה חייב להיות כאן ועכשיו ועדיף אתמול, האטיות הזאת , זה דבר לא פשוט לעיכול.
ההבדל העקרוני והמהותי, בניגוד לישראל, שכמעט כל האוכל במסעדות הוא מוכן מוקפא ורק מחומם, בסנט פטרבורג הם ממש ממש ממש מכינים אותו און ליין. וזאת בעיה. כי מה לעשות , זה לוקח זמן.
ולכן מכאן ההמלצה , אם אתם לא באים בזמן העיסקית (וחבל שלא תבואו, כי זה הכי כדאי גם מבחינת העלות וגם מבחינת המהירות) פשוט תהיו סבלניים, תנהלו שיחות, תשחקו במשחקים, אם התמזל מזלכם ואתם קוראים רוסית, אפילו תקראו משהו, תסתכלו על אנשים אחרים , סתם תרבצו, אבל תזכרו – סבלנות זה שם המשחק. קודם כל הקישור למסעדה. בקישור הזה תתרשמו מתמונות עיצוב פנים. מקסים נכון?
כאן מצרפת לכם את התפריט באנגלית. http://www.v-teple.ru/cafe/menuenglish
מדובר במקום שובה לב, עם סגנון , מסעדה בה ספרייה , חדר משחקים מושקע לילדים, משחקי שולחן, שחמט, דמקה, עפרונות ודפי צביעה לילדים, חצר מקסימה וירוקה ,כיסאות שהם נדנדה וצוות חייכני.
באשר לעסקית, כאן פועל העיקרון של אמא פולנייה מצטיינת והוא - לא אומרים לא לאמא, אוכלים הכל ובלי קונצים.
מה זה שאומר, שאתם לא ממש מחליטים, מציעים מרק ומנה עיקרית ללא בחירה, וסלט ותוספת על פי בחירתכם. וכל זה ב 330 רובל שהיום זה - אתם יושבים? כ 30 ש"ח בקושי.
אנחנו מגיעים וכל המסעדה עמוסה, קראתי שמומלץ להזמין מקום. לא עשיתי זאת.
למזלנו מתפנה מקום בעוד כמה דקות בודדות, מפנקים אותנו בשתיה קרה ומציעים לנו להמתין .
לא עוברות 10 דקות ואנחנו מתיישבים בחצר המסעדה. משעה 13 עד 16 מוגשות ארוחות עסקיות.
אנחנו מגיעים וכל המסעדה עמוסה, קראתי שמומלץ להזמין מקום. לא עשיתי זאת.
למזלנו מתפנה מקום בעוד כמה דקות בודדות, מפנקים אותנו בשתיה קרה ומציעים לנו להמתין .
לא עוברות 10 דקות ואנחנו מתיישבים בחצר המסעדה. משעה 13 עד 16 מוגשות ארוחות עסקיות.
עיסקית אך ורק על פי התפריט המובנה , המחיר ששילמנו עבור הארוחה הטעימה היה פשוט בדיחה במושגים של ישראל, והיה טעים כאילו שאכלנו אצל סבתא בבית. עלה לנו 135 ש"ח לכולנו. לא נתפס.
צילמתי כמה תמונות בפנים עם הנייד , הוקסמנו מחדר המשחקים, מהספרים מהפריטים הקטנים, תראו בעצמכם.
הנה קיר הספלים:
ושולחנות בתוך המסעדה
וחדר משחקים לילדים
נכון שהעיצוב תואם את השם? חמימות
רשום פה באותיות צבעוניות - "הולך להביא יין" :-)
וכאן רשום על ציור שאורח צעיר כלשהו שביקר במסעדה צייר (יש הרבה כאלה שם) (ברוח שם המסעדה), כולם שטים בים ואני , אני מסתפק בחמימות.
מאוד מומלץ!!! אנחנו נחזור למסעדה הזאת עוד כמה וכמה פעמים במשך הטיול. גם בערב.
צילמתי כמה תמונות בפנים עם הנייד , הוקסמנו מחדר המשחקים, מהספרים מהפריטים הקטנים, תראו בעצמכם.
הנה קיר הספלים:
ושולחנות בתוך המסעדה
וחדר משחקים לילדים
נכון שהעיצוב תואם את השם? חמימות
רשום פה באותיות צבעוניות - "הולך להביא יין" :-)
וכאן רשום על ציור שאורח צעיר כלשהו שביקר במסעדה צייר (יש הרבה כאלה שם) (ברוח שם המסעדה), כולם שטים בים ואני , אני מסתפק בחמימות.
מאוד מומלץ!!! אנחנו נחזור למסעדה הזאת עוד כמה וכמה פעמים במשך הטיול. גם בערב.
ממשיכים לשוטט והכל ברגל ( מצדיעים לבנות שלנו בשלב הזה). כייף לטייל ולהתבונן לצדדים.
בדרך אני מזהה את הבית של אחותה של סבתא שלי שצעירה ממנה בהרבה שנים. דודה של אימי.
חצרות בארות- תופעה של פיטר. יהיה מעניין אם תבקרו באחת להתרשמות. מדובר בחצר פנימית של בנין. שכשנכנסים אליה, מרגישים כמו שמרגישים בבאר. קירות מצדדים ושמיים למעלה . מאוד מיוחד ,מצרפת לכם בלוג שאומנם ברוסית אבל מהתמונות תוכלו להבין למה אני מתכוונת. יש רשימת כתובות מסודרת של החצרות האלה, ולכן לא תהיה לכם בעיה לכשתחליטו לבקר.
נזכרתי בזה, כי בביתה של אחותה של סבתא שלי הייתה חצר כזאת. היום היא נעולה משום מה. ניסיתי להיכנס ולא היה ניתן .
את הבנין שלה שזיהיתי היה כל כך מוכר לי פתאום, ורוח געגועים ממלאת אותי.
נזכרת כמה אהבתי לבקר אצלכם, לשמוע את כל הבדיחות הרפואיות שלהם (היא רופאה כמו גם בעלה ז"ל שהיה דודי האהוב). נזכרת בהכל, באירוח החם שלהם, בערבים אינטלקטואלים שהיו מעבירים, בכלב שלהם ששנים רציתי אחד כזה בדיוק, בטיולי צייד שהיו לוקחים אותי - דודי היה צייד חובב , משתפת את הבנות ואת בעלי בזכרונות,
גל של נוסטלגיה עוטף אותי יחד עם גל של עצב
כמה זה מוזר לחיות חיים חצויים.....
חיים של לפני ואחרי.....
כמה זה מוזר לחיות חיים שמנותקים מעברך.......אנחנו עוד ניפגש עם המשפחה שלי בטיול , וזה תהיה אחת החוויות החזקות שנחווה.
חצרות בארות- תופעה של פיטר. יהיה מעניין אם תבקרו באחת להתרשמות. מדובר בחצר פנימית של בנין. שכשנכנסים אליה, מרגישים כמו שמרגישים בבאר. קירות מצדדים ושמיים למעלה . מאוד מיוחד ,מצרפת לכם בלוג שאומנם ברוסית אבל מהתמונות תוכלו להבין למה אני מתכוונת. יש רשימת כתובות מסודרת של החצרות האלה, ולכן לא תהיה לכם בעיה לכשתחליטו לבקר.
נזכרתי בזה, כי בביתה של אחותה של סבתא שלי הייתה חצר כזאת. היום היא נעולה משום מה. ניסיתי להיכנס ולא היה ניתן .
את הבנין שלה שזיהיתי היה כל כך מוכר לי פתאום, ורוח געגועים ממלאת אותי.
נזכרת כמה אהבתי לבקר אצלכם, לשמוע את כל הבדיחות הרפואיות שלהם (היא רופאה כמו גם בעלה ז"ל שהיה דודי האהוב). נזכרת בהכל, באירוח החם שלהם, בערבים אינטלקטואלים שהיו מעבירים, בכלב שלהם ששנים רציתי אחד כזה בדיוק, בטיולי צייד שהיו לוקחים אותי - דודי היה צייד חובב , משתפת את הבנות ואת בעלי בזכרונות,
גל של נוסטלגיה עוטף אותי יחד עם גל של עצב
כמה זה מוזר לחיות חיים חצויים.....
חיים של לפני ואחרי.....
כמה זה מוזר לחיות חיים שמנותקים מעברך.......אנחנו עוד ניפגש עם המשפחה שלי בטיול , וזה תהיה אחת החוויות החזקות שנחווה.
מגיעים לשדרת נייבסקי, לשדרה שכל מה שצריך לעשות בה זה לשוטט ולהיכנס
לחנויות מידי פעם או שלא.
קתדרלת קאזן המרשימה .אנחנו לא נכנסים לקתדרלה. אם אתם תרצו לבקר , הנה הקישור .
שדרת נייבסקי נבנתה משני כיוונים. מצד אחד בנו אותה שוודים שבויים, ומהצד שני שלה נזירים.המטרה הייתה שיפגשו באמצע. אלא מה, הם טעות, ולא נפגשו בנקודה המתוכננת. לא הייתה ברירה ונאלצו לחבר את השדרה הלא ישרה עם כיכר VOSTANIA, פיוטר הראשון רתח מזעם, קראו לצד אחד נייבסקי, ולצד השני נייבסקי הישן ואגדה מספרת שכל מה שקורה בצד אחד כמו בראי משתקף בצד השני.
יהיו עוד הרבה תמונות של נייבסקי , הרבה מידי ואני אעלה אותן בהמשך כי נחזור לכאן עוד ועוד..בינתיים ממשיכה.
מגיעים לבית המקדש של הספרים - בית זינגר.
מה שיש כאן היום זאת חנות ספרים, אבל איזה חנות!!! הבנין מרהיב, מדובר במבנה בן 6 קומות עם עליית גג בסגנון ארט נובו, מעוטר בגלובס זכוכית. הבניין נבנה בשנת 1904. הפרויקט היה מאוד חדשני לתקופה וחברת זינגר, יצרנית מכונות תפירה תכננה שיבנה כגורד שחקים בדיוק כמו הבנין אותו בנתה במקביל בניו יורק. הבנין היה אמור להיות רב קומות ולשמש למשרדים.
שמה לכם את התמונה של הבניין מכל מיני זוויות. מרוב שהמבנה מרשים...
שמה לכם את התמונה של הבניין מכל מיני זוויות. מרוב שהמבנה מרשים...
בבית זינגר יש חנות ספרים שקיימת במקום משנת 1919 ופעלה אפילו בתקופת המצור, ובהתחלה כשנפתחה ,בחלונות ראווה שלה ישבו תופרות ותפרו על מכונות זינגר הידועות.
זאת הכניסה לחנות הספרים. כמה יפייפה
זה מקום נפלא שכל אוהב ספרים יכול ללכת בו לאיבוד במיוחד אם הוא קורא רוסית :-)
אנחנו צוללים לעולם המופלא הזה ואחרי שמסיימים (יותר נכון אחרי שבעלי גורר אותנו משם), אני צריכה עוד מזוודה נוספת. יכולתי לגור פה .
בקומה השנייה של החנות ממוקם בית קפה עם נוף יפה לקטדרלת קאזן.
בקומה השנייה של החנות ממוקם בית קפה עם נוף יפה לקטדרלת קאזן.
המקום קצת מלכודת תיירים, אבל הנוף מרשים ולשתות קפה ולעיין בכל האוצרות שרכשנו – באמת שלא צריך יותר מזה.בית קפה זינגר שמו. וזה הקישור אליו.
תכנסו ותתרשמו מהנוף שרואים ממנו.
ואז מגיעים לאחד השיאים של הטיול בפיטר וזה שייט התעלות!!!!.
ואז מגיעים לאחד השיאים של הטיול בפיטר וזה שייט התעלות!!!!.
אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל להסביר כמה השייט הזה הוא קסם קסם קסם של דבר.
יתרון נוסף ללא דוברי רוסית, שיש תרגום באנגלית. ממליצה לכם לשאול לפני שאתם עולים לשייט אם אכן יש. יש המון חברות שמציעות את השייט. למעשה יש כמה מסלולים אפשריים: שייט תעלות בלבד, שייט תעלות עם יציאה לנייבה, ושייט תעלות עם יציאה למפרץ הפיני. יציאה למפרץ הפיני לא לקחת. מיותר וסתמי. תבקשו לראות מפה איפה עובר השייט, יש להם מפות תלת מימד ולא צריך שפה בשביל זה.
מ ד ה י ם !!!!! כן כן גם לאלה שלא מתחברים לשייט. מדהים!!!
כל כך נהנים , שמתחשק לעשות עוד.
תראו את התמונות ברצף. יכולה לספר לכם על כל בנין וגשר, אבל בגלל שאתם לא בטיול מארגן :-) אעזוב אותכם לנפשכם
גשר אניצ'קוב עם הסוסים
אחרי השייט ממשיכים להיסתובב בנייבסקי
הפסל של יקטרינה הגדולה
את היום הזה אנחנו מקנחים בחנות של סוחרי אליסייב , בשדרות נייבסקי 56 . מטרו קרוב גוסטייניי דבור או שדרת נייבסקי.
כל כך נהנים , שמתחשק לעשות עוד.
תראו את התמונות ברצף. יכולה לספר לכם על כל בנין וגשר, אבל בגלל שאתם לא בטיול מארגן :-) אעזוב אותכם לנפשכם
גשר אניצ'קוב עם הסוסים
הפסל של יקטרינה הגדולה
את היום הזה אנחנו מקנחים בחנות של סוחרי אליסייב , בשדרות נייבסקי 56 . מטרו קרוב גוסטייניי דבור או שדרת נייבסקי.
שעות פתיחה מ 10-23
מדובר בחנות מעדנייה של משפחה עשירה , עם היסטוריה ארוכה וקללה אחת. אמרנו שלכל דבר יש סיפור? אז גם כאן.
אחד מצאצאיה של משפחת אלייסייב , גריגוריי היה עשיר מאוד , היה נשוי למריה, הזוג תרם את כספו למטרות חברתיות חשובות באדיבות רבה, הוא תרם לבניית בתי ספר, בתי חולים , בתי מחסה , גריגוריי היה סוחר מבריק, הוא ואישתו פתחו רשת חנויות במוסקבה , בקיייב, ואת חנות הדגל אלייסייב בנייבסקי. הבניין שנבנה עבור כך היה מרשים, בקומה הראשונה נפתחה חנות מעדניה ובקומה השנייה נפתח תיאטרון קומי. המעדנייה הייתה עם עיצוב פנים עשיר מעוטרת בדוכנים משייש, ציפוי עץ אדום, פסיפס צבעוני - עיצוב שלא הותיר ספק מדובר בבעלים שרצו שמי שיכנס לקנות בחנות יספוג אווירת עושר. החנות נפתחה ב 1904
גרייגוריי היה יפה תואר, עשיר, חכם, משכיל, היה נוצרי אדוק, מעריץ נאמן של צ'אר ושל מדינתו. רק שפעם לרוב לא היו מתחתנים מאהבה, אפילו שגרגוריי ומריה הקימו משפחה לתפארת והולידו 6 ילדים הוא התאהב רק כשהיה בן 50. ורה הגיעה עם בעלה לנשף לכבוד הסוחרים. בעלה היה סוחר צעיר והיא הייתה רק בת 20. עבור גרגוריי זאת הייתה אהבה ממבט ראשון. גריגוריי הציע שוחד לבעלה של ורה, כדי שיתן לה גט , הבעל לא היסס לשנייה, ובמקביל גרגוריי ביקש גת מאישתו מריה, ניסה לנהל איתה שיחה ולהסביר שכל מה שרוצה בחייו זה לחיות עם ורה, שהוא אוהב אותה אהבה טהורה, מריה סירבה בתוקף , לא יכלה לסלוח לו על כך שהתאהב באישה אחרת, וטענה שהפר את מילת הסוחר שנתן למשפחתה. מריה הייתה כל כך נסערת שבשנת 1914 היא התאבדה. כל העיר דיברה על סוחר מיליונר מאוהב, ועל אישתו המסכנה. ומכאן הכל רק התדרדר.
כשהבנים של גרגוריי ומריה גילו שאביהם נסע בעקבות אהבתו וחלפו שלושה שבועות מהתאבדות של אמם כדי להיתחתן בכנסייה , הם זעמו ואמרו שזה פוגע בזכר אמם, דבר שלעולם לא יסלח. הם עזבו את הבית , ורק בתו בת ה 15 נותרה לחיות איתו. הבנים נשבעו שגם זה לא להרבה זמן והמיליונר שכר שומרי ראש כדי שישמרו על הבת. האחים עמדו במילתם וחטפו מאבא את אחותם. גרגוריי האב התגעגע לילידו, זנח את כל עסקיו, והפסיק להיפגש עם החברה הגבוהה. כשהצליח לחזור לעצמו פרצה המהפכה. בשנת 1918 כל רכושו עוקל , הוא הצליח לברוח עם אישתו החדשה לצרפת, אך שניים מבניו לא נמלטו, והוצאו להורג בשנות ה 30 . ילדיו האחרים כן הצליחו לעזוב את רוסיה הקומוניסטית אך מעולם לא חידשו קשר עם אביהם. גרגוריי חי באושר רב עם ורה בצרפת. בוילה שלהם היו גנים מרהיבים שהם טיפחו בעצמם.
היום החנות של אחים אליסייב היא בעצם חנות מעדנייה בוטיק: ממתקים, שוקולדים, עוגות,קוויאר אדום ושחור, גבינות, יינות, שתיה חריפה, ומי שרוצה דגים מעושנים יצפה בתהליך עישון און ליין לפני הרכישה. במקום יש גם מקומות ישיבה.
אנחנו קונים לנו קוויאר הביתה וחוזרים בחשמלית לדירה לסיים יום טיול מוצלח בארוחת ערב
את היום הזה נסיים עם התמונה של האיש שהכל התחיל ממנו
