9.8.14

אוהבת להתעורר כאן.
האוויר , הצלילים של העיר של העיר בבוקר. אני נהנית לשבת על אדן החלון ,לשתות את הקפה הראשון של הבוקר, להריח את הריח של הרחוב, לחכות שהבית יתעורר ולהרגיש כמה טוב שאני שוב כאן , והפעם עם המשפחה שלי
סיפרתי לכם שהבית שלנו צמוד לבית הכנסת היפיפה של פטרבורג. קופצת לצלם את הבנין. וכמובן נכנסת פנימה . לא מבינה למה אצלנו בתי כנסת לא כאלה יפים כמו שם.
תראו איזה יופי



אחרי התארגנות של הבוקר יוצאים מהבניין שלנו והולכים לכיכר Dvortsovaya Ploshchad או כיכר הארמון בשבילכם. היום מתנהל כאן פסטיבל של הארלי דוידסון.

הפסטיבל הזה מתקיים כל שנה. http://www.harleyfestival.ru/

גם אם הארלי לא מעניין אותכם ,כמו שזה מעניין אותנו, תיכנסו לאתר שצירפתי, לו רק בשביל התמונה של פטרבורג. תראו כמה שזאת  עיר מרשימה וככה בדיוק ככה היא ניראת בלילה

כמובן שאנחנו הולכים ברגל עד הכיכר מהבית שלנו. כי פשוט איך אפשר להשתמש בתחבורה ציבורית?? הרי כל מה שרוצים זה להסניף את העיר וכמה שיותר.

רשמו לכם , כיכר דבורצוביה. הכיכר בה ממוקם הרמיטאז', כיכר בה מתקיימים אין ספור פסטיבלים וטקסים, כיכר של רוכבי האופניים, רולר בליידס, כיכר של פלאש מובים (דמיינו לכם כיכר שלמה של אנשים שלומדים ריקוד לצורך פעולה חברתית ובסוף רוקדים כמו מייקל ג'קסון, או כל ריקוד אחר ) , כיכר שסר פול מקרטני, רולינג סטונס , מדונה וכו הופיעו בה, כיכר שהיא ליבה של העיר ,  כיכר שפעם הייתה סמל הניצחון של השלטון הסובייטי על שלטון הצאר, והיום למזלנו אין בה זכר יותר לתקופה האפורה הזאת.

עד לא מזמן , בחורף , כל השטח של הכיכר היה הופך למשטח ההחלקה על הקרח , משטח ענקי. אני הבטחתי לבנותיי שעוד נסע לשם בחורף, אך התושבים ממש זעמו שמשטח החלקה פוגע ביופי הטהור של המקום והפסיקו עם המנהג הזה. חבל.

סימן הכר של הכיכר היא עמוד אלכסנדר . מה שמיוחד כאן, שהעמוד עומד ללא שום חיזוק, ואך ורק בזכות חישובים הנדסיים מורכבים ומכוח הכובד שלו. אנשי העיר, מסיבה ברורה פחדו לטייל בכיכר , מחשש שהעמוד יתמוטט. ואוגוסט מומפראן , האדריכל שתיכנן את הפלא ההנדסי נאלץ  לתת דוגמא אישית ולהפריח חששות ולכן כל ערב עשה  סביבו הליכות 

העמוד זאת הוראה של הניקולאי הראשון הצאר לכבוד הנצחון של אחיו , אלכסנדר הראשון על נפוליאון .המבנה התכלת זה כמובן הרמיטאז'

והנה המבנה של המטה הראשי - כאן , בתוך המבנה יש אוסף של אימפרסיוניסטיים מרשים ביותר. 

 והפנסים הרומנטיים

ושוב הרמיטאז'

אבל שנייה, אני קופצת כי עכשיו אנחנו רק בדרך לכיכר, יוצאים מהבית, , ועוברים את תאטרון מאריינסקי שהוא באחורית של הבניין שלנו.

אנחנו עוברים את כיכר התיאטרון בו פסלים של שני מלחנים חשובים , גלינקה ורימסקי קורסקוב.

אני מתחילה לספר על הבנינים שאנחנו חולפים .
המשפחה שלי צוחקת , נסענו לטיול מאורגן, אומרות הבנות, כשאמא היא המדריכה.
הם מבסוטים, אני עוד יותר כי אני מצליחה לדחוס בהם המון מידע, מידע שיחבר אותם  לפטרבורג

השכונה בה אנחנו גרים נקראת Kolomna.

זאת שכונה היסטורית של פטרבורג, שניתן לעשות בה מסלולים מעניינים ביותר.

שמם של סופרים , מלחינים ואנשים שהשפיעו על היסטוריה של העיר קשורים בשכונה הנ"ל.

היסטוריה של העיר מרתקת אותי ,אוהבת לזהות בתים בהם התגוררו סופרים 

הינה דוגמית קטנה על מה אני מספרת, תוך כדי השוטטות מגיעים אל בית השייך לנבוקוב.
אתם וודאי מכירים את לוליטה המפורסמת שלו..
כאן יש שלט שתלוי על הבנין "כאן נולד הסופר ולדימיר נבוקוב". 
כמובן שניתן לבקר במוזיאון של הסופר. 

המסלול שלנו עובר לאורך תעלת גריבויידוב. התעלה הזאת היא פנינה.
עוד נגיע לתעלות, הן כולן באמת קסם של דבר.
הינה גשר אריות. גשר שקיבל את שמו מפסלי 4 אריות בשני צדדיו .
הגשר מהמאה ה-18 .

אמרנו שכל ההזמן מתחתנים כאן? :-)

וכאן בתמונה רואים את בית המלון המפורסם ,אסטוריה. 

פסלו של הניקולאי הראשון , הצאר . שנמצא מול קאתדרלת איסקיי 


ושוב איסקיי

 בית קפה מקסים מול איסקיי, הנקרא אושר


אושר - the home of happiness

וזה אדמירלטייסטבו - מרכז הספנות (העורק הראשי של הספנות) .
ספינה שממוקמת על קוצו של המבנה, מהווה סמל של העיר. 
(את הסמל הורדתי מהרשת , לא הצלחנו לצלם אותו מלמטה)  

ביום שעזבנו לישראל, סבתא שלי נתנה לי שרשרת במתנה, שרשרת ועליה סמל של העיר , הספינה.אני מאחלת לך שתגיעי לנמל היעד שלך ולעולם לא תשוטטי ללא מטרה בחיים. זה מה שאיחלה לי. ואת השרשרת הזאת אני שומרת עד היום. היא מהווה גם בשבילי סמל. של שלב בחיים.

זה המבנה 

מתחילים לראות את האופנועים בדרך, אנחנו מתלהבים מ"כלי" של כל אחד ואחד . אני מתלהבת גם מקעקועים ובכלל ה"לוק" הכללי 

מה זה בעצם פסטיבל הארלי דוידסדון?

מדובר במפגש של אופנועים מהסוג הזה שכשאתה עומד ומסתכל אתה רוצה כזה גם. האופנועים האלה מהסוג המרעיש, המרשים, הסקסי, וכל העולם שלהם נראה כל כך שווה וכל כך רחוק ממה שאתה , ועדיין אתה מרגיש אפילו קצת קנאה שיש להם את הדבר הזה שהם ככה מטורפים עליו ובכאלה עוצמות.

ללא ספק זה הבייבי ,האישה ,והאוצר שלהם. הם מכורים לנסיעה מהירה, מכורים לחלקי חילוף, מכורים לאדרנלין.

אנחנו מסתובבים בין כל האופנועים, שואלים, החבר'ה נראים קשוחים (אבל רק נראים כאלה) כשאתה מתחיל לשאול שאלות הם נהנים לשתף בכייף, נהנים להסתכל על נשים יפות . והבנות שלנו מתלהבות כל כך וגם קצת נדהמות מכמות הקעקועים שרואות.

אחרי שכולם השוויצו ב"שלי יותר גדול" ,האופנועים יוצאים למצעד הראווה , מצעד שעובר בנייבסקי, ומסתיים בכיכר אוסטרובסקיי , אותה כיכר עם פסלה של יקטרינה הגדולה . לפסל יש שם חיבה – קטיקא (שזה קיצור של יקטרינה ) .

שימו לב מדובר בפסטיבל של כמה ימים, יש תוכנית מסודרת באתר , ניתן להתעדכן כדי להחליט מתי לבקר. בכיכר אוסטרובסקי יש הופעות (רוק כמובן ) על במות גדולות. יש מתקני ילדים ומלא אווירה . 

אנחנו עוד נפגוש את החבר'ה בהמשך

בינתיים ממשיכים למשהו שהוא קצת יותר עבור ה"בנות"
אם כי גם אנחנו  נהנים כשהן נהנות. 
אז היעד שלנו הוא הבית ההפוך . 
http://domvverhdnom.com/en .
שנמצא בכתובת Nevsky 5.
אם מגיעים לכאן במיוחד לידיעה המטרו הקרוב Admiralteyskaya.

אטרקציה הזאת קיימת גם באי קרסטובקי שאותו עוד נבקר , אבל שם נוותר על הרעיון, היום זה מסתדר לנו בדרך . ניתן לקנות כרטיס משובל שכולל כניסה לבית ההפוך, למבוך הפחד ומבוך המראות.

הרעיון במקום הזה זה להבין איך להצטלם  . מקום קטן וחמוד ביותר, הרעיון מדליק והביקור מגניב לגמרי. אצלינו נרשמת התלהבות.

בהמשך נכנסים למבוך המראות. גימיק נחמד, אבל מיותר לחלוטין. אף אחד מאיתנו לא התחבר ומיצינו את זה די מהר. http://pikabolo.ru/en


כל הפעילות הזאת לוקחת זמן , ומגיעה שעת הצהרים וכולם כבר רעבים .

והנה עוד דוגמא "לבניין בו התגורר". הפעם של צייקוסבקי 

את הצהרים אנחנו עושים במסעדה Gosti (אורחים) שנמצאת בכתובת Malaya Morskaya 13

זוכרים שסיפרתי על העיצוב במסעדות של פיטר ?על זה שהוא מקסים לכל הדעות?

 אז במסעדה הזאת הוא מקסים בריבוע ואפילו יותר.

הנה הקישור ותעברו עם החצים ותתרשמו http://gdegosti.ru/en/interior

התפנקנו בעצם עגל וריזוטו פטריות יער עם אצטרובלים, מרק סלמון מוקרם עם עוד איזה הברקה טעימה , מנות שהן מעדנים שנמסים בפה. נהננו מאוד! אבל  כשאני ממליצה על המקום חייבת לשמור על אובייקטיביות. כי יש מצב שאם זה היה בלונדון או בפריז או בוינה הייתי אומרת אווף האירופאים האלה , לא זזים,לא יודעים לעבוד וכו'..אז כן, השירות כאן איטי להחריד.חייבת לסייג ,לנו זה לא הפריע ,כי במסעדה חדר משחקים לילדים מקסים ביותר שצ'וצ'ה די נעלמה בו, ספרייה עם מבחר ספרים מכובד ביותר, מלא דברים מעוצבים שעושים כל כך נעים בעין שזה סיפק לנו נושאי שיחה וגם ככה הרגשנו צורך לדבר על כל מה שחווינו , כך שהמשפחה הפרטית שלנו לא הרגישה את הקצב או יותר נכון היעדר קצב של המלצרים ושל המטבח.

 ואם כל הטוב הזה לא מספיק, אז בכניסה למסעדה וחלק ממנה יש לה בית קפה (ניתן להגיע רק לבית קפה), שהעיצוב שלו פשוט הורס, והעוגות שלו פשוט פליליות מרוב שזה טעים, וכשצריך צריך, ולמרות שרק עכשיו סיימנו לאכול , קרמשניט אגסים א ל ו ה י נזלל בעונג רב וללא שום ייסורי מצפון ,במיוחד לאור השלט המגניב הזה שמעל דלפק העוגות, בו נרשמו דברי חוכמה שאף  אדם לא יכול להתווכח עם זה : חיים קצרים מידי בשביל לבזבז אותם על דיאטות. 

לסיכומו של עניין מומלץ (בהסתייגות סבלנות סבלנות סבלנות )


##כשאנחנו יוצאים מהמסעדה ומרימים את הראש למעלה אנחנו רואים את רופרים ##

בשנות התבגרות שלי הייתי רופרית.
רופר כאן מהמילה roof - גג.
הינו חבורה של נערים ונערות שהייתה מטיילת על הגגות.
הוריי לא ידעו מזה כמובן, עד שיום אחד בחורף פטרבורגי בקור מינוס 20 מעלות נער בן כיתתי החליט להרשים אותי ביכולות "גיבור על" שלו ועשה עמידת ידיים על גג קפוא , החליק ונפל ממנו.
למזלו ההרפתקה הסתיימה בשבר יד ולא יותר גרוע.
הרגשתי שכל זה קרה בגללי, ועקב ייסורי מצפון הייתי איתו ימים שלמים בבית חולים, לא זזתי ממיטתו ,הוא הבריא ,החברות שלנו התהדקה והמקרה הפך לזיכרון מתוק של טיפשות נעורים. לא עלינו על גגות יותר.


שבוע לפני הפרידה, כשגיליתי לחברים שלי שמשפחה שלנו עוזבת לישראל, עלינו על גג של אחד המבנים העתיקים במרכזה של העיר, ישבנו בשקט, לא הוצאנו מילה, שתקנו. פיטר מלמעלה נראתה כל כך שלווה היה נדמה אז, ששום דבר כבר לא יהיה אותו דבר. עכשיו כשכותבת ונזכרת ,מבינה כמה הכל עוצמתי בגיל נעורים.

מספרת לכם את זה כי היום, טיולי הגגות נבחרו בין אחת האטרקציות המדהימות שיש לפיטר להציע.  משתפת אותכם כדי שתדעו שיש דרך נוספת לטייל, אבל! רק אם אתם בסדר עם הענין. אם אתם נרתעים תשכחו מכל מה שסיפרתי. וגם אזהרה : שלא תחשבו לרגע לעשות את זה לבד, כי תאונות כן קורות.רק עם מדריך. זאת חוויה. ולראות פיטר מהגגות זה כל כך כל כך רומנטי וכל כך יפה שאין לתאר.מיותר לציין שהצעות נישואין כשגבר כורע ברך על גג  עם נוף מרהיב זה חלק מהמציאות של העיר.

http://www.sputnik8.com/en/st-petersburg/category/roofs

אנחנו לא עושים את זה , כי לילדים אין כניסה והעניין לחלוטין מובן.
########

ממשיכים לשוטט ומגיעים לבית קפה שנקרא וולף ברנז'ה או בשמו המקוצר בית קפה ספרותי. 

כתובת: שדרות נייבסקי 18 

http://litcafe.su/index.php?id=19

http://www.wolfberange.ru/about/

בוודאי שכוח לאכול וגם לשתות כבר אין לנו, אבל אני לא יכולה לפספס את המקום הזה ולמה בעצם? אוהבת ליצור עניין אצל משפחתי ולספר להם סיפורים , מהסיפור על בית קפה אני מגיעה לסיפור על פושקין

 ( מדקלמת להם את שירו הידוע פרש הברונזה ) 

הינה חלק מהשיר:

love you, Peter’s great creation,
I love your view of stern and grace,
The Neva wave’s regal procession,
The grayish granite – her bank’s dress...

בית קפה הזה נחשב לבית קפה האהוב על ידי פושקין, לרמונטוב, צ'כוב , סלטיקוב שדרלין

אבל ימה שותר מעניין ואנחנו מאוד אוהבים סיפורים זה העובדות על הבית הקפה והן:

1. בבית קפה הזה פושקין קבע דו קרב. אותו דו קרב , בו הוא יהרג. כאן שתה את כוס הלימונדה האחרונה שלו. אגב בהזדמנות אספר איך חיפשתי באלזס שבצרפת את הבית של היריב שלו זה שחשק באישתו
.
2. כאן זה מקום מפגש גורלי וקטלני בין דוסטוייבסקי ופטרושבסקיי המורד הסוצליסטי. המפגש שהוביל לכליאה של הסופר הידוע במבצר פטר ופבל ובהמשך לגלות.

3. כאן צ'ייקובסקי שתה כוס מים קפואים מהברז . חלה בחולירע ומת. אגדות מספרות שהמים ששתה היו מורעלים, אבל את זה כבר אף פעם לא נדע



וזה המבנה שלו: 

 זה זמן מצוין לגלידה רוסית. את הגלידה הרוסית אנחנו אוהבים אפילו יותר מהגלידה האיטלקית. קוראים לה פלומביר. אבל לפטרבורג יש גלידה משלה שנקראת Leningradskoe . טעם הילדות שלי .

אנחנו ממשיכים למוסד עתיק של פיטר שקיים בערך משנת 1958 או משהו כזה.קוראים לזה Pishechnaya 

נכון שבארץ יש את הסופגניות , אבל שום דבר לא באמת משתווה לטעם של פישקי. -סופגניות של פטרבורג.

אגב, אוי לכם לקרוא לפישקי סופגניות. זאת טעות איומה ובלתי נסלחת. כי התגובה  שתקבלו תהא זהה לאם תעודדו את ריאל מדריד במקומות ישיבה של אוהדי בארסה. 

כאן ורק כאן מכינים את הפישקי המקורי. הייתי מגיעה לפה בהיותי נערה. היום התחשק  לבקר בו שוב  בשביל לשחזר את טעם הילדות. הטעם אומנם נשאר אותו טעם, וזה לגמרי אוטנתי שהם החליטו לשמור את המקום כמו שזה ולא נגעו בעיצוב פנים שלו , אבל העיצוב הסובייטי הזה זה כבר ממש לא מדבר אליי.

לסיכומו של דבר: עדיין טעים אם מתעלמים מאיך שהמקום נראה. אגב, אין מקום לתקוע סיכה. אוהבי פישקי משתלטים על המקום.

הכתובת Bolshaya Konushennaya  25

היעד הבא שלנו זה הכנסייה על הדם או בשמה הרוסי Spas na Krovi

בית המקדש על הדם נבנה במיקום ה טרגי בסיפור של ההיסטוריה הרוסית.

גובהה של כיפת בית המקדש הינה 81 מטר, דבר שתוכנן ובוצע לזכר השנה בה נרצח צאר אלכסנדר השני – 1881. בפינת  הכנסייה נשמרה מרצפת עם דמו הנשפך.

את מותו של אלכסנדר הצאר חזתה צוענייה שאותה פגש במקריות.7 פעמים מוות אני רואה בגורלך אמרה לו, 6 פעמים חייך יהיו על הקצה, בפעם השביעית  תהיה התנקשות, אותה לא תשרוד. וכך קרה. התנקשו בחייו 6 פעמים ובפעם השביעית הוא לא שרד .(אגב כל הסיפור של כל התנקשות מעניין באותה מידה)

אם אתם מגיעים בלילה לצפות בכנסייה מבחוץ, אתם תהיו עדים לתופעה מרתקת. נדמה שמהכנסייה יוצאת הילה, כמו אור ירח, מדובר באפקט מיוחד שמדמה את נשימתו האחרונה של אלכסנדר – אור ירח מבצבץ – מרשים ומאוד מיסטי.

חייו אגב עלילה לסרט הוליוודי,  אני אתקשה לא להרחיב כאן. ממש סרט ,גם בעניין הפוליטי ,אבל אני ארחיב רק בעניין האהבה .

לאלכסנדר השני סיפור אהבה מדהים. הוא התאהב בדוכסית יקטרינה שהייתה רק בת 18 .הוא היה בן 47.
את יקטרינה פגש לראשונה בהיותה בת 10.
בשל נדיבותו הוא לקחת אותה ואת אחותה תחת חסותו עקב פשיטת רגל של אביה ועקב כבוד גדול שרכש לו, דוכס  נחשב שנפטר והותיר אחריו חובות רבים. הצאר העניק  לה השכלה מכובדת ונחשבת. וכשהפכה לאישה יפייפיה התאהב בה אהבת אמת טהורה-אהבה מהסרטים סטייל המאה ה18.

ב14 שנות האהבה שלהם הם רשמו אחד לשני 4,500 מכתבים . מרתק היה לקרוא את חלקם, לקרוא את התוכן האירוטי שלהם ומלא התשוקה ולהפנים כמה עוצמה יכולה להיות בקשר בין גבר לאישה ...  

הצאר שיכן אותה בארמונו באגף נפרד מאגפה  של אישתו שלא אהב.
משפחת רומנוב לא קיבלה את יקטרינה כי דאגה שזכויותיו של אלכסנדר השלישי יפגעו.
יקטרינה  ילדה לו ילדים והוא חלם להכתיר אותה לקיסרית רוסיה.
להזכירכם כל הקיסריות של רוסיה היו גרמניות במקור. גם אם התנזרו וגם אם היו נאמנות לרוסיה באופן עיוור , אף לא אחת מהן הייתה רוסיה טהורה .
הוא חלם לשנות את זה, חלם על עידן חדש חלם שרק רוסיים ימלכו כאן.
 הוא הכיר בילדיו ממנה כילדיו החוקיים, דאג שילדיו מאישתו הקיסרית יכירו בזכויות ילדיו מיקטרינה , הוריש לה הון עתק וציווה שעם מותו היא תהגר לניס שבצרפת.
דבר שאכן עשתה וחיה עוד 30 שנים אחרי מותו הוציאה ספר זיכרונות בצרפת תחת שם בדוי.

היא הפכה למשמעות בחיים שלו, הצאר שהיה דון ג'ואן גדול, אך כשהתאהב בה  כל מה שרצה זה להיות בסביבתה .
היא גרמה לו להיות מאושר כמו שלא חשב שאפשר להיות.  
שום דבר לא עניין אותו, לא פוליטיקה לא משפחתו ולא מדינה כמו שעניינה אותו יקטרינה.
הוא חשב עליה ונשם אותה. כשקוראים את המכתבים שלו אליה לרגע לא מבינים כמה גבר שאוהב אישה ויודע לבטא את זה, ועוד צאר חשוב רציני וקשוח יכול להיות עדין ורומנטי.
מאז שהצהיר על אהבתו אליה לא התעניין באף אישה אחרת.  
בשל הפרש הגילאים, הילדים שלו ממנה נולדו במקביל כשהפך לסב מילדיו החוקיים .
הוא אהב את ילדיו ממנה אהבה מטורפת. .
והתחתן איתה מייד אחרי תקופת האבל של אישתו החוקית, הקיסרית מריה.
חלם להעביר את סמכויותיו לבנו אלכסנדר בתנאי שיכיר באמו החורגת, דבר שבנו לא קיבל לעולם.  
בשלב מסוים גם ההכרה הזאת כבר לא עניינה אותו, הם היו כל כך מאושרים יחד, שכל מה שחלמו זה לעזוב את כס המלוכה ולחיות יחד הרחק מהכל.
ןכשקראתי את ספרו של מוריס פוליאולוג, שהיה שגריר צרפתי באימפריה הרוסית וכשחזר לצרפת הוציא ספר על סיפור אהבה שלא השאיר אף אחד אדיש,  לא יכולתי לעזוב את ספרו עד העמוד האחרון.

ביום ההתנקשות היא התחננה שלא ישתתף במצעד , אותו מצעד בו נהרג מידו של טרוריסט .

כשהוציאו את קברו לעם שיפרד מהצאר היא נשכבה עליו, לא יכלה להרפות.
הרימו אותה היא התעלפה.
קח אותי אליך, זה כל מה שאני מבקשת, אני רק רוצה לנשום אותך .. .
כל הציניים וכל האינטרסנטיים דמו.
כולם הבינו שיש כאן אהבה . הבינו שביום שחייו נלקחו היא כבר לא תהיה אותו דבר.

שכשנכנסים לכנסייה על הדם , נשארים פעורי פה. אבל עד כדי וואו.

התמונה מהרשת כי צריך להיות מקצוען כדי לצלם צילום של איך שזה נראה מבפנים 

כל הילדות שלי הכנסייה הייתה בשיפוצים. שיפוצים שלמעשה ניסו לשחזר את המבנה המקורי.
חושבת שאלה שיפוצים שנמשכו כ-30 שנים .
מעולם לא ידעתי איך הכנסייה נחראת מבחוץ ובטח לא מבפנים.
בילדות שלי שמעתי בדיחה  שביום שתיפתח הכנסייה השלטון הסובייטי יקרוס.. דבר שאכן קרה בשנת 1991.
אצל הרוסיים הכל חייב להיות עם אמונות , אגדות, וסיפורי עם :-)

7000 מטר מרובע של פסיפס זה מראה שלא משאיר אדיש אף אחד, אבני חן יוקרתיות ועוד..

הכנסייה הזאת בפנים מהממת ביופייה. 

עוד פרט מעניין מספר על איקונין  -פסיפס תפילה בו מוצפנים כל התאריכים הכי חשובים שהשפיעו על גורלה של רוסיה, המהפכה של 1917,  מצור לנינגרד ב1941, מותו של סטלין 1953 ועוד שנה עתידית כלשהיא  שאותה לא הצליחו לפענח .
מי שיגלה ידע מה יקרה לרוסיה בעתיד . אנחנו לא הצלחנו :-) 

אחד המקומות must see  בפיטר.

זה האתר: http://www.spas-na-krovi.ru/

הכנסייה נמצאת על תעלת גריבויידוב ולפני הכניסה לגן מיכאיל.

קשה להתנתק ממנה אבל אנחנו ממשיכים לגן מיכאיל -גן מקסים וירוק שיש לו גדר שמטמטמת מהיופי.
הינה תתרשמו.

הגן כאמור ממוקם מול הכנסייה, ולמרות קירבתו לנייבסקי הסואנת ולרחוב Sadovaya(חנויות נעלים נהדרות :-) ) הגן הזה רגוע, וטוב לעצור בו למנוחה בין ההליכות. אנחנו קונים שקדים וערמונים שנמכרים בדוכנים כאלה 

רק לידיעה ביוני מתקיים פה פסטיבל גנים של קיסריים.
תערוכת עיצוב הפרחים . כאן הקישור: 
http://igardens.ru/en/m1/fotogalereja/fotogalereja-festivalja/2014

הפסטיבל מתקיים כל שנה בתחילת יוני.

הגן הזה מוביל לאחד הארמונות החשובים ומוזיאון הרוסי, שעליו עוד אספר. כי זה גם must see נוסף

בינתיים , מנצלים את הזמן לגלגלונים על הדשא, ושומעים הערה של מטיילים מבוגרים- אנא מכם , העירו לילדות שלכם, אצלנו לא נוהגים לדרוך על הדשא..אופס...הישראליות השתלטה עלינו. אני נהית אדומה מבושה...

תמונה שאפשר לפגוש רק בפטרבורג...

ברבורים שחורים, עוד תמונה שרק בפטרבורג...

פיטר מלאה במקומות עם אגדות הקשורות בהגשמת חלומות :-)

אחד מהם זה פסל הצלם – קארל בוללה , הצלם הפטרבורגי הנודע.

כתובת : ברחוב 3 Malaya Sodovaya  . 

הרחוב הזה הוא מדרחוב, מאוד כייף לשוטט בו.

(אגב , באופן אישי המדרחובים של פיטר לטעמי הרבה יותר משדרות נייבסקי...אבל זאת דעה אישית כמובן)

אז מה עושים :
כדי שיהיה לכם כסף :-) , תחזיקו בזרת של הצלם.
ואם כל מה שאתם מבקשים זה כמה שיותר אושר ושמחה תחזיקו את מפרקו. 
ואל תשכחו ללטף את הבולדוג כדי שהמשאלות בטוח יתגשמו. :-)))) 
שטויות נכון? אבל הרבה יותר כייף כשיש איזה סיפורצ'יק ליד 
תארו לכם תיירים שרוצים גם כסף , גם אושר וגם שמחה- תמונה של תרגילים אקרובטיים מובטחת למתבונן. 

באותה כתובת יש את פסלו של חתול ואסיליי ומולו את פסלה של  חתולה ואסיליסה.
אם זורקים מטבע למעלה לפסל והמטבע נתפס ולא נופל למטה – ההצלחה מובטחת לכם.

המשמעות של הפסלים כאן - לזכרם של חתולי מצור לנינגרד.
לחתולים ששמרו על העיר.
זוכרים מה שסיפרתי לכם על המצור ועל אנשים שהשתגעו מהרעב ואכלו חיות, והחתולים ששמרו על העיר מחולדות...אז כן. 
פה זה לכבודם. 

אנחנו חוזרים לפסטיבל הארלי. די בזחילה מרוב שהלכנו :-))))

יש הופעות ומתחשק לנו לשמוע.
יש גם מתחם עם מתנפחים לילדים.
כל העייפות נעלמת.
התמונות מתחילות להיות כהות היות והשעה מתקרבת ל 22 בערב 

אפשר כזה לבת מצווה? 

 טוב כאן כבר מחשיך לגמרי.
רחוב Rossi, רוחב שלו 22 מטר ואורכו  פי 10 - 220 מטר.
פה ניתן לפגוש נשים עם רגליים הכי ארוכות שיש וזאת לעור העובדה שכאן בית הספר הכי מפורסם בעולם לבלרינות. 

מתנפחים לשיחרור האנרגיות 

 ציירי רחוב

מדרחוב נוסף ומקסים Malaya Konushennaya .
בזמן שביקרנו היה סטריט ארט עם 150 מצגים שנלקחו מאינסטרגרם.
המצגים שימשו לספסלים אקולוגיים ולחניה לאופניים. היוו מקום מפגש לאומנים ואנשים יצירתיים. היה מקסים 

נפרד להיום עם הספק גדול , עייפות ברגליים, ולב מרוצה מאוד.